אני סוגר את הספר שלנו
בדיוק כשהאורות האדומים נדלקים
אני סוגר, מניח אותו
על יד המיטה והולך לישון
בזמן שאת מתכננת את ימייך בלעדיי
דפים עומדים ריקים, שוממים
מחכים לבעירה שתכלה אותם
מחכים להישרף באש, להיטבע במים
אני יודע, זה הכי טוב שיכול להיות
כל המשפטים הקצרים שאמרנו
השתיקות הארוכות, שלא יכולנו להימנע מהן
הספר נסגר
כמו אותם ספרים, שאיש לא יודע
מה סופה של העלילה
גם הצבעים שלנו משתנים
ואנו הופכים מאנשים לדמויות קרטון
עוד מעט נישבר לרסיסים
חומות המגן יקרסו
הספר שלנו
יישאר על השידה
יעלה אבק, יעלה באש
וקצוות המילים לא יתחברו ביניהן
אך גם את יודעת
שהן יקשרו את הקשר נגדנו
ואנחנו נמצא את עצמנו, חסרי שליטה בעלילה שלנו
עוד מעט
שאריות הגשם האחרונות ירדו עלינו
ילוו אותנו, כמו שניים שעוזבים
איש לא ימחא כפיים, איש לא יבכה אותנו
את תחשבי את ימייך בלעדיי
אני אביט בהם, מתבדים מרגע לרגע
אם מה אשאר, שהספר שלנו יהפוך לקישוט מגוחך
גם את החידות האחרונות שהוא יבקש לפתור
לא אדע
את עם ימייך בלעדיי
אני עם שרידים של מה, שפעם היה שלם
אני סוגר את הספר שלנו
ומשאיר אותו בחוץ
אולי מישהו, ימצא בו תירוץ
אולי אחר ישתמש בו לדיאלוג
אני רק אבקש שהוא ירקיב לפני שיעלה באש
