כאשר באה ההכרה
כי לא בכל מקום
שורה השמחה
ויש בזמן
מקום של דמעה
אז הפנימה
האומה
כי הגיע הזמן לגלות נוראה
שם בהופעה קטנה
ירדה השכינה
לתוך חשכת עפרה
ומתפלשת היא בדמעתה
ומחכה
לעמה
שישוב לארצה
וכאשר שבה היא האומה
אותה הדוויה וסחופה
מלאה יגון ודממה
מבקשת השכינה
"שובו אלי ואשובה"
ועונה לה האומה
באהבה גדולה
"השיבנו ד' אליך ונשובה"
ועוצמת מפגש המחודש
עם הופעת הגאולה
מתפתחת ועולה
כצמח הישועה
עדי שלימותה
במהרה
