שבת באה

שעת צהרים, נאספו ימי חול.

המולה מגמגמת, מחוץ לבית.

נפש תועה, מוכנה לשכינה,

האוויר צבע לבן במכחול,

אוספת תפילה

ותחינה לשמיים,

מתנגנת, מארגנת,

כיכר וחלה.

שבת 

עוטפת ראשה,

במטפחת קדושה,

להרחיק יום קשה,

שעבר במקרה,

שיפסח על ביתה,

ויתפוס מחסה

שידעך בבקשה.

כי באה,

שבת.

שבת באה

שעת דמדומים, נאספו לפקודה,

פסוקים נשכחים, שחזרו בתשובה.

דפי השכינה, השתנו מיום חול,

המלים הקדושות פצחו במחול.

עוטפת ראשה

בקשה בלבה

שמור על כולנו

גם על איש ואישה.

שבת