מסתכל למחר ורואה רק עבר,
חושב שעדיין מוקדם, אבל כבר כמעט מאוחר.
תוהה מה קבוע ומה משתנה,
ואולי השעה כבר היתה ושוב לא תשנה.
רוצה לחוש, אך נדמו חושיי,
כמו עומדים בסרובם לקלקל את חיי .
מביט תוך מראה ענקית וצועק- התעורר!!
אך קולות לא אשמע ומבבואתי -אתעוור.
ואולי אנוכי כלל לא נמצא,
ורק מלא רחמים עצמיים על כלום שקרה.
אכניס ידי לתוך כיס כותנתי,
והנה הוא קרוע, אזל חלומי.
תגובות