חודש הרגשות נחסמו על-ידי חומה,
כי העדיפה הנסיכה מהצפרדע לא להפגע.
אך כשאת הצפרדע כבר לא ראתה,
גילתה שהוא איננו צפרדע אלא הנסיך שלה.
בתחילה מתוך כבוד חשבה שנפגעה,
אך לאט לאט הבינה שמתוך חיבה אליו זה קרה.
שטעות חמורה נפלה ואותה זה בלבל,
"אך מאוחר מידי" חשבה "ומצפרדע לנסיך הוא לא יהיה יותר".
"לפחות נגמור את מה שהיה בטוב", חשבה הנסיכה,
"אני לא אוהבת סוף רע ולכן אכתוב מברק,
ואותו בתוך בקבוק מזכוכית אשלח".
אך דבר זה לא קרה והנסיכה הרימה טלפון ואיתו דיברה:
"צפרדע יקר, טוב שהיה וטוב שנגמר".
קשה היה לנסיכה לומר זאת,
כי ידעה שאלו כלל לא רגשותיה האמיתיות.
המשיכו השניים בשיחת חולין,
אך בליבה של הנסיכה ובליבו של הנסיך היו שאלות,
שאת העתיד בלי ידיעתם יהיו הם מכתיבים.
"אשמח להפגש איתך אמר",
" גם לי יש שאלות", הוסיף כמה שניות לאחר.
הנסיכה בכנות סיפרה לו,
שלעצמה בגלל שצלצלה קשה להאמין שתסלח בעתיד לבוא.
הוא ברוב נבונות,
לא הבין מדוע מתנהגת בכזו גאותנות.
עברו יומיים של סבל ושל חוסר מודעות,
מה רוצה הנסיך לשאול אותה בערב שבלי בכלל לדעת הוא רב חשיבות.
שעה של נסיעה באוטובוס ניסתה לגלות,
מהי בכלל מטרת הנסיעה הזאת.
היא לא חשבה לרגע או לשניה,
שבאותו הלילה הם יהפכו לנסיך ונסיכה,
כי בעצמה לא הייתה בטוחה,
אם זוהי החלטה נבונה- אם זה מה שבאמת רצתה.
הם ישבו ליד האגם והחלו לשאול,
את מה שבעמקי נשמתם רצו לדעת יותר מכל.
"תשאל אתה קודם" אמרה הנסיכה,
במתח כה רב שהשתולל בתוכה.
ואז זה הגיע והוא שאל:
"האם אמת היא שהרגשת בפגישה האחרונה כבראשונה?"
הנסיכה לא האמינה למשמע אוזניה,
ומהר בתוכה עברו תהיות האם לגלות לצפרדע.
האם לספר לו את כל האמת?
האם זו לא תהיה החלטה מוטעית?
ואז-
"השאלה שלך מתחברת לשלי", אמרה בהיסוס הנסיכה,
"הניתוק לא הציק לך, אפילו לא טיפה?"
שוחחו הם על כך ביתר פרוט,
והגיעו למסקנה שהתשובה היא "כן" עם הסתייגות,
כי פחד אחד היה בליבו ובליבה-
התוצאה אם זו תהיה טעות חמורה.
ואז לליבם שכבר יתמלא באוקינוס של רגשות,
יהיה קשה להתנתק ללא כאב- ללא דמעות מיותרות.
השניים חשבו על הנושא,
והחליטו שאת הסיכון יקחו בכל מקרה.
האם הייתה זו החלטה נבונה,
רק בעתיד תבוא על כך התשובה.
