אַחֲרַיִךְ
לֹא הָלַכְתִּי אַחַר הַשְּׁקִיעוֹת,
בְּדָיוֹת הָרוּחַ, קֵדְמָה וְיַמָּה
נַאֲקַת הַפֵיוֹת תּוּגַת חֶלְכָּאִים.
הָלַכְתִּי אַחֲרַיִךְ אִמָּא,
אָסַפְתִּי עַרֲכַיִךְ.
סְפוּנִים בִּמְגֵרַת עֵץ יְשָׁנָה.
הַמּוֹט הַדֶּגֶל, הַסֵּפֶר, הַהִמְנוֹן,
הַחֶרֶב וְדָם הַמַּכַּבִּים.
הַכֹּל שָׁם טוֹב אִמָּא. אֱמֶת וְשָׁמַיִם,
מְגֵרַת עָפָר אַרְצִי הַקְּטַנָּה וְהַיָּפָה.
אוּלַי בִּכְדֵי הַמּוֹרָד כָּבֵד לִי.
אוּלַי בִּכְדֵי הַחֵטְא קָשָׁה לִי.
וּבִכְדֵי אֲנִי מִתְיַסֵּר לָךְ, אֵם הַארְץ
לְאִסְפֵךְ, לְעִזְבוֹנֵךְ,
שֶׁמָּא רוֹאָה וְאֲנִי עוֹרֵךְ אַחֶרֶת,
תִּבְכִי מִשְׁמֶרֶת וְהוּא נוֹזֵף בִּי בְּחַיַּי.
אִם אֶחֱטָא לָךְ אִמָּא, אֶרֶץ רְגָבִים,
הֶרֶף לִשְׂדוֹת הַדְּבוֹרִים רוֹדֶה בִּדְבַשׁ
זֶה כִּי עֵת וְעֵת, פֹּל וְקָם
הַמְּגֵרָה גְדוּשָׁה לִי, כְּבֵדָה.
