לעיתים, אנחנו כמו ילדים מזדקנים

מחכים שהכדור יגיע אלינו

בזמן שאנחנו לא מסוגלים

לחצות את הנהר המקולל

עומדים זה מול זו

מבקשים למלא חללים שחורים

בחיים שאיבדו את הכיוון

והנסיעה נמשכת

חולפים על פני מחסומים

חולפים על פני בתים ישנים

רואים את עצמנו גדלים

ונשארים, ילדים מזדקנים

תביטי בי, אני מבקש

תביטי בי, עוד פעם אחת

תביטי בי,

אני נראה לך כמו מישהו

שיכול לאהוב או להיות נאהב

תלטפי את פניי ותגעי ביגון

תסרקי את שערי

ותרגישי את האובדן

אנחנו כמו ילדים מזדקנים

מאמינים בחלומות

אבל מפחדים מהחושך

שמביא אותם

כל אחד, נושא עמו

מזוודה של חטאים

יש מי שחי איתם,

כל שעה, כל יום

ויש מי שמניח אותה

ורוצה להאמין

שהם חלק מהנוף

אני לא יודע

איך נמצא את התשובה

אם אנחנו שייכים לטובים או לרעים

לעיתים אני מרגיש

שאנחנו שני אפסים, פחות מאפסים

ואז אנחנו עולים מהתחתית

נוגעים במים

ושוב מרגישים חיים

אין בי שום אמונה

שיום אחד נתבגר

שנפסיק להילחם

תביטי בי, תביטי בי עכשיו

אני נראה לך כמו מי

שתוכלי לבלות איתו חיים שלמים

בלי לעזוב, באמצע הלילה,

בלי להרגיש פחד, על מה שאת מוותרת

שני ילדים מזדקנים, מחפשים מחסה

שומעים את הכלבים נובחים

את המנגינה של הרוח

ומחכים

שהכדור יגיע אליהם

ובינתיים, הנהר המקולל 

עדיין עומד במקום, מחכה שנחצה אותו