העיניים מתרוצצות ללא מנוחה..
מנסות להתמקד על נקודה של אור
וברגע שהן מזהות ולו שבריר קטן
משהו להאחז בו
להרגיש נוכחות
אני מתקרבת ומושיטה יד
אך את האור לא אוכל לחוש בידיי
לא אוכל לשמוע באוזניי
והעיניים ממשיכות להתרוצץ..
לזכרו של חברי היקר, אריאל ז"ל
פנינה לבנה
-
חברה של אחד הענקים שהיו כאן..
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עדיין קשה לי לקרוא את זה.. האמת היא שהפעם הראשונה שקראתי את זה, זה היה בבית של אריאל בשבעה. יושבת על הכסא שלו, מול המחשב שלו. זה היה כל כך קשה, אכן הלכת מאיתנו כחייל הדתי. זה ממש מלמד לנסות להפיק את המירב מכל אדם. אפילו אדם זר וקל וחומר כשמדובר בקרובים אליך. לא לקחת דברים כמובנים מאלהם כי אז האמת תופחת לך בפרצוף ואז כבר אין שום דבר שתוכל לעשות. "כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן.." אבל אסור לשכוח שהנר מתישהו נכבה ולעולם לא תוכל לצפות מתי. תנצב"ה. [ליצירה]
תגובות