בבית הקברות בגבעת שאול קבורה עכשיו אסתר, הגברת חשוכת הילדים שעבדה שנים רבות במשרד האוצר ושאספה תמונות של בני משפחתה לאורך כמעט כל שנות חייה. תלולית אדמה  תחוחה ושלט קטן מסמנים את המקום שבו נקברה לפני כמה שעות. גם בערוב ימיה כשנזקקה למטפלת סיעודית דאגה לעשבי התבלין שצמחו באדניות שלה ולצילום המפגשים עם קרובי משפחה רחוקים שעלו אליה לרגל כדי להציל מפיה מעט מידע עבור עץ המשפחה שבנו. היא סיפרה כל מה שזכרה, והיא זכרה הכול.

שירי גדלה כילדה יצירתית וחולמנית, ונהגה להמציא סיפורים ולהתחפש. תמיד היתה לה אינטואיציה מפותחת ויכולת הסתכלות מהצד, אך היתה מוזנחת ולא מקובלת וזכתה להתנכלויות בלתי פוסקות מצד ילדים בגילה. הוריה היו חסרי כוחות ולא עשו כלום כדי להגן עליה. היא היתה פסנתרנית מוכשרת מאוד אך רעבה ללחם ולבושה בבגדים קרועים ומלוכלכים. למרות רצונה להיות שונה ולעשות מה שהיא רוצה, שאיפתה הכמוסה היתה להיות כמו כולם. בשנתה האחרונה בבית הספר נשארה לגור לבד עם סבה וסבתה כשהוריה עברו לעיר אחרת, ואז, כבמטה קסם, פסקו ההתנכלויות ואיש לא הציק לה.

העשב הירוק צומח לאט על גבול שכונת ארמון הנציב, מעבר לגדר שברחוב משה ברזני. עדר עזים וכמה ילדים שנוהגים בו דואגים לכך שלא יגבה מעבר למרחק שמפריד בין שפתי העזים לשיניהן. קו שמונה עובר ברחוב ומתוכו מביטים בילדים ובעזים הרבה זוגות עיניים עייפות. אחר כך יחזרו העזים לכפר ערב א-סוואחרה והעיניים מקו שמונה יעצמו לאט או יסתנוורו מאורות המגה-בר החדש במתחם הרכבת, שידעכו כשיעלה ויאיר השחר מעל העיר.

החתלתול בעל הכתמים בשחור ובלבן הצטנף לפנות בוקר מאחורי ארון התקשורת שבפינת הפלמ"ח ומבצע קדש. איש בגופיה עם קרטון ומקל ניסה לעזור לו אך השחור ולבן השמיע נהמות מקוטעות ונדחס בקושי אל הרווח הצר שבין הארון לגדר האבן שלצד המדרכה. אביתר התקרב והציע עזרה וביחד הם הצליחו להכניס את החתול לקופסה. האיש בגופיה השאיר לאביתר מספר טלפון לאחר שזה אמר שאולי יוכל למצוא לו משפחה מאמצת. אביתר התרחק עם השחור ולבן בקרטון והאיש בגופיה השליך את המקל לחצר והלך לדרכו כשהוא שורק לעצמו מנגינה של פרסומת לטלפון נייד.

סינדרלה כבר זקנה וקשה לה ללכת. ובכל זאת, היא יוצאת לטיול שלוש פעמים ביום. בבקרים היא יושבת במרכז המדרכה בעמק הארנבות מרכינה את ראשה לכל ליטוף של סטודנטית ממהרת או טכנאי מזגנים שעובר בסביבה. פרוותה השחורה והמדובללת מבריקה תמיד וריח של מזון כלבים איכותי נודף מפיה. היא כבר לוקחת את הרצועה לבד ומכירה את המסלולים הקבועים, עוצרת ומרחרחת בכל פינת רחוב את לוח המודעות של בני מינה ומתעדכנת בנעשה בשכונה. כשתחזור, אולי היא תאכל מעט מזון כלבים רטוב ותשתה קצת מים ואז תקפוץ על המיטה ותרדם או תנבח מעט על האורחים עד הטיול הבא.

יוני מבקר את גלעד בביתו. לגלעד יש שולחן פינג פונג וחמישה אחים ואחיות. אמא של גלעד מכינה להם מיץ תפוזים ומוציאה את העוגיות שיוני אוהב מהארון. יוני וגלעד עושים סיבוב קצר בשכונה וחוזרים הביתה. בערב שבת באים כל החברים מתנועת הנוער והם עושים סיבוב ארוך יותר. גלעד ישן הלילה אצל יוני. אבא של יוני נכנס לומר להם לילה טוב כשהם כבר ישנים. גלעד דווקא מגיע לבקר את אחיותיו כשהוא מתגעגע, אבל אצל יוני הוא בן בית. ככה זה מאז שהוריו נרצחו בפיגוע בדרום לפני חצי שנה.

בפינת ההסתדרות וקינג ג'ורג' יושבים אנואר ועאטף, עטופים באפודים זוהרים, ומתחממים על יד חבית בוערת. אנואר מוזג קפה שחור לכוסות זכוכית קטנות. אנואר שותק ועאטף שותק עליו בחזרה. השקט מופר כשמגיע איציק עם המחפרון והם חוזרים לרצף את המדרחוב המתחדש. השלט של קינג ג'ורג' תלוי על חוט דק ומורה לכיוון הקרקע, והשלט של רחוב ההסתדרות מצביע לכיוון אחר. עמיר עולה על עמוד אבן נמוך, נשען על יזהר ומצלם את השלט המתנדנד ואת העוברים ושבים.

במכון הסיבים העירוני שוררת דממה. האריחים המאוירים שותקים בערמותיהם לאחר שידיים נעלמות עקרו אותם בכוח ממקומם. שתי דלתות עוד מתנדנדות על צירן. חלונות פעורים בקירות הצבועים באדום שעליהם כתובה הנוסחה. בחדרי השירותים אסלות מנופצות וכיורים מעופשים. בקומה השלישית השרופה יש שלולית של מים מתחת לחור גדול בגג ובימים בהירים השמיים משתקפים בה חליפות. מהחלונות שפונים דרומה אפשר לראות את בית הספר הליצאום החדש של הטמפלרים שנבנה כמה שנים מאוחר יותר. אף הוא עומד בשיממונו. גרם המדרגות המוביל אל הגג חסר את המעקה שנעקר על ידי סוחרי מתכות ליליים והמרתף חשוך מאוד. יזהר ועמיר משוטטים בין החדרים ומחפשים סימני חיים.

ביום שישי, בתשע בבוקר, יזהר נפגש עם מיקי, שירי וניבה בבית הספר שבשכונה, בחופשה שבין הסמסטרים. ידיהם עמוסות בשקיות עם מצרכים לבית הקפה הנודד שהם עורכים פעם בחודש עם חבריהם ללימודים באוניברסיטה. תלמידי בית הספר מחכים להם בשער ומקבלים את פניהם בשמחה מהולה באדישות. יזהר ושירי מסדרים את השולחנות הקטנים ברחבה שבין כיתות הלימוד ומצטרפים לניבה ולמיקי שמכינים קפה, תה ושוקו עם קצפת לפי הזמנת התלמידים. טורניר השש-בש בעיצומו והקרב הגדול הוא בין ערן הסטודנט לדניאל, תלמיד כיתה י"א. כשהמשחק נגמר בניצחונו של דניאל, אריאל שלומד פיזיקה בגבעת רם מתחיל לנגן בגיטרה ומיכה ממגמת הצילום בבית הספר מצטרף בדרבוקה. כשתמי מסלסלת שיר מזרחי והמורה המלווה מצטרפת לשירת הפזמון החוזר, שירי מסתכלת על הפסנתר השחור שבפינת החדר, ושותקת.

מנהלת הגן של ימקא באה לעבודה בחמש ורבע בבוקר, עם האור הראשון. היא פותחת את הדלת המובילה למדרגות ועולה ומטפסת במהירות אל ראש המגדל העתיק. היא מגיעה למעלה ומביטה אל הנוף הנשקף מתחתיה. קרניים ראשונות של שמש מציצות וצובעות את שמי העיר באור רך. היא מקפיאה את הרגע במצלמתה ושואפת את אוויר הבוקר אל קרבה. אחר כך מביטה בעצב במנופים ובעגורנים האדומים והצהובים שמקיפים אותה, נאנחת אנחה עמוקה ונושפת באיטיות את האוויר מריאותיה. היא מצלמת עוד תמונה אחת של כדור האש הגדול שעולה ממזרח, מסתובבת ויורדת אל המשרד שבקומה השניה, פותחת את דלת העץ הגדולה ומסתכלת סביבה. אחר כך, מתיישבת בכסאה, נשענת לאחור ומביטה על אוסף הצפרדעים שלה שנח בשלווה על אדן החלון שמשקיף אל מלון המלך דוד.

קו הרקיע שבכניסה לעיר מפולח בחדות על ידי עמוד בהיר ועקום, שממנו נמתחים כבלי פלדה ארוכים אל משטח גדול וכבד שמתוכנן לשמש רכבת קלה מאי פה לאי שם. איש עם מצלמה טיפס על אחד המנופים הגדולים עם כמה שלטים בגנות הבניה ההרסנית בעיר וצילם תמונות. עד שתושלם בניית המסילה הארוכה והמשימה הארוכה אף יותר, זוכים סשה ואנדריי מהתחנה המרכזית לנצנוץ מהבהב אדמדם גבוה מעל ראשיהם בלילות הקרים נטולי העננים. אתמול בבוקר יזהר ועמיר באו לבקר אותם עם תה חם ושמיכות.

רפי הכניס את ארגזי הלחם והחלב לתוך המכולת והציץ בשעונו מפעם לפעם. עוד לא שבע בבוקר וזה בסדר גמור. הוא לקח עיתון מערמת העיתונים והעיף מבט בכותרת. כבר הרבה זמן הוא חיכה לבוקר הזה. עומר אמר שהוא ישלח אליו מישהו.

הסיפור המרכזי בעיתון עסק בפוליטיקה שלא ממש עניינה אותו. מבטו נדד לשולי העמוד הראשון. נער מרמת גן אנס את ידידתו בת השבע עשרה. מכתשים אגן הגיעו למכירות שיא של שני מיליארד דולר. חיסול לילי בדרום תל אביב. מנוע ישן ושרוף של מטוס אף-16 התגלה ליד ים המלח. הלחם יוצא מהפיקוח ויתייקר בעשרה אחוזים. הוא הניח את העיתון מידיו וניגש לארגזי הירקות. בשבוע שעבר היה צריך לשלוח שני ארגזי עגבניות בחזרה כי שוב הניחו למעלה את היפות ביותר ומתחתיהן היו רק עגבניות רכות ורקובות.

שירי התעוררה מחלום מתוק והסיטה את הוילון. שמש של אמצע מאי חיממה את פרחי הגרניום שבאדניות ואת החתול המנומר ששכב עליהם. היא הסירה מעליה את השמיכה הדקה וקמה מהמיטה. הרצפה הייתה קרירה ונעימה לכפות רגליה היחפות והיא התיישבה על המיטה בחוסר החלטיות ואז קמה ופנתה לחדר האמבטיה.

ליאו ישב במכוניתו וסיפר לבחור המתולתל עם הצווארון שישב לצידו על הנסיעות בחיפושית הישנה שלו מהבירה לג'נין ולטול-כרם. הוא היה קניין של ספרים עבור הספרייה הלאומית וגמא בעזרתה מרחקים משנות השישים ועד לפני כשנתיים, אז חלתה לואיזה, אשתו. כמה חודשים לאחר מכן נפטרה ממחלתה והחיפושית נותרה בחניה כאבן שאין לה הופכין. אם אתה רוצה, קח אותה כמו שהיא, ממילא אני לא נוסע בה, הוא אמר.

אביתר רץ עכשיו במורד הרחוב, מתחרה עם חתול אפור שמחזיק שקית ניילון שקופה בפיו. עץ התות הלבן כמעט גמר את העונה והוא נזכר בטעם המתוק של פירותיו מהם טעם עד לפני שלושה ימים בכל פעם שעבר תחתיו. החתול האפור עבר בין המכוניות החונות לגדר האבן שמקיפה את הרחוב. רוב החלונות חשוכים. מדי פעם עברה מכונית וסנוורה אותו בפנסיה. סבתא של מיכל גרה קרוב אליו אבל מיכל כבר לא מתקשרת כשבאה לבקרה. היא עסוקה עם המבחנים ועם ההתאהבויות הקטנות האלה שבאות תמיד אחרי איזה שהוא שבר גדול. בבוקר ראה אותה יוצאת מהשיעור תוך כדי שיחה בטלפון הנייד. היא בקושי הרגישה בו. התיק הצבעוני שהיה תלוי על כתפה נראה לו מיוחד מאוד, אולי היה עליו לומר לה שתתחדש. בזמן האחרון הם כבר לא מדברים כמו פעם.

הוא חשב על ההצעה של ליאו. יש לו חיפושית עם הרבה מאוד זיכרונות וים של חוויות. עשרות אלפי קילומטרים הוא נסע איתה, במקומות שהיום אי אפשר להיכנס אליהם מבלי להפר צו אלוף כזה או אחר. חיפושית אמיתית, צבע דהוי, גלגלים, הגה. חצי חיים.

שירי נכנסה למשרד בצעדים מהירים. היא התיישבה ליד השולחן והדליקה את המחשב. אחר הצהריים תפגוש אותו בבית קפה קטן. אתמול בלילה דיברו עד מאוחר וככל שהתמשכה שיחתם גילתה עד כמה הם דומים והסתקרנה יותר לפגשו. המשרד שלה נמצא קרוב לבית הקפה וכבר תכננה איך תשאיר את רכבה בחניה של העבודה ותנצל את השעתיים שחולפות עד שבע לפגישה עם הנסיך. היא פתחה את תיבת הדואר האלקטרוני שלה וקראה שוב את השיר של אלתרמן שהקדיש לה:

"...הנה עולה את אי משמה, מתוך הזמן אשר נמוג,

כזהר נעורים שתמו ושנשארת בהם כשחוק

אולי זה אושר שביקשנו ושחלף בטרם בא,

ושעל כן תמיד חדש הוא ושב פתאום ובלי סיבה..."*

עכשיו שוב בא לה שוקולד.

נורי עלה על האוטובוס, הוציא מטבעות מכיסו ושילם לנהג. אחר כך אחז בידיות שמשתלשלות מהתקרה והלך עד למושבים הקרובים לדלתות האחוריות. הוא התיישב באיטיות תוך שהוא מסיט את שולי חולצתו ונזהר שלא לקמטה. כשעומר אמר לו שהירקן ברחביה מחפש פועל חרוץ הוא לא ממש התלהב מהרעיון, אך מכיוון שאימו חלתה והייתה זקוקה לכסף עבור תרופות, התרצה והסכים לנסות.

סבתא נונה קמה בארבע בבוקר והניחה את הסיר הגדול על האש. הסיר מלא עד שפתו בקובה אדום. כשהסיר רתח היא כיבתה את האש והתחילה למלא את כלי הפלסטיק לילדים. מהחלון היא ראתה איך השמיים מתבהרים והאור צובע את היום החדש בגווני ורוד ותכלת. היא הסתכלה על חתיכת השמיים שנשקפה בין בנין מספר עשר למטבח שלה ונאנחה.

אביתר הדייר חלף מחוץ לבניין כשהיא סיימה למלא את הכלים. עכשיו הכול מוכן. מיכאל הזקן עוד לא התעורר. כשיקום וילך לבית הכנסת שבמעלה הרחוב היא תשטוף את הרצפה ואז תחזור לנוח.

אביתר עצר לפני דלת הפלדה והוציא צרור מפתחות מכיסו. הוא הכניס את המפתח לחור המנעול וסובב אותו פעמיים. כשריח הקובה עלה באפו, נכנס לדירה ונשכב על המיטה. שוב נרדם בבגדיו, כמו כמעט בכל לילה מאז שהיא קמה ועזבה.

אביתר פגש את ליאו בסדנא של צחוק ועצב. ליאו סיפר על לואיזה באהבה רבה כאילו ישבה לידו באותו רגע. דמעות עמדו בעיניו כשדיבר. אביתר רצה לחבק אותו אך הוסיף להקשיב לו. הוא חשב על אימו שמתה לפני שנים ועל אביו שנשאר פתאום בלעדיה. הוא ניסה לבלוע את רוקו אך הרגיש מחנק בגרון. ליאו דיבר בשקט, מוזג את המלים ברכות ישר מהלב אל האוזן. אביתר נשען לפנים, השעין מרפקיו על ברכיו כשהוא תומך את ראשו בידיו והישיר מבטו אל עיניו של ליאו.

בדרך חזרה מאחד ממפגשי הקבוצה, ליאו הציע את החיפושית. אביתר ביקש שיספר לו את הסיפור שלה, וליאו הסכים, אך מכיוון שנהיה מאוחר, הוא הציע שייפגשו בסוף השבוע הראשון של חופשת הקיץ לכוס תה בביתו לשיחה בלי הגבלת זמן.

נורי ירד מהאוטובוס, חצה את הכביש בריצה והחל ללכת על המדרכה כשהוא מקפיד שלא לדרוך על החריצים שבין המרצפות. דמותה של אימו החולה צצה ועלתה אל מול עיניו והוא החיש את צעדיו.

האביב נגמר עוד מעט. גם תותי העץ. אביתר נפגש עם שירי אתמול והם דיברו בשקט כל אחר הצהריים. בקרוב תיפתח תערוכת יחיד ראשונה שלה והיא הזמינה אותו לבוא. הוא אמר שישמח לבוא והזמין אותה למעגל האור. מה זה מעגל אור? היא שאלה.

רפי הסתכל בשעון ונאנח בהקלה. נורי התקדם לעברו בדילוגים. בדיוק בזמן, חשב לעצמו.

שירי סגרה את הברזים והתעטפה במגבת הלבנה תוך שהיא נזכרת שאביתר לא ענה על שאלתה. ליאו הביט בתמונתה של לואיזה ומחה דמעה. אביתר עצם את עיניו ונרדם.

השכינה מביטה בך כעת. מלטפת אותך בחום ועוטפת אותך ברכות שלא תתואר. יש לך את הכוח לעמוד מולה ולהביט בה בחזרה, בחמלה. לך השמיים והארץ וכל אשר בם ולך כתר המלכות ושביל הזהב שמוביל אל האושר שאותו איחלו לך אמך ואביך עם צאתך לאוויר העולם. התהומות אליהם הגעת בלילות חשוכים מכאב עמוקים ממצולותיהן של ספינות טרופות מפרשים שאבדו לעד, אך עוד תשוב ותגיע אל השיא שאותו שברת בעבר, אם לא למעלה מזה.

* "על הסף" / נ. אלתרמן