ומכול פנייה
עולות פנייך
כמו צל
המבקש להשתחרר מאדונו
וחיוכך עולה
משאיר אחריו שביל לא מסומן
יכולתי לראות אותו מבעד
לחלונות הראווה
מבקש להינצל
מכול הדממה
מראות שלא יכלו להחזיק עיניים
ואת בנתיים,
נשארת שלמה
בתוך האריזה
שום דבר לא יישבר
יתנפץ, וידמם
כול אחד מכיר את דרכו
הולך, לאט
מבין כול התשובות
אל שער השאלות
יכולנו, להשאיר לעצמנו
קצת יותר ממה שהיינו צריכים
ללילות זרים
שהחלון מציג סרט סערות
ודמותך עולה מכול חלון
עינייך לא מתפתלות
מתיישרות כמו קצב
עד, שהיד נוגעת במקרה
לא הצלחתי לפענח למה היא התכוונה
אולי מכול טעות
ניקח, לעצמנו קצת יותר
ודמותך נשארת בי
סיפור לא פתור
ידעתי לאן ממשיכים הרחובות
בערבים קרים
ולא ראיתי שום אדם
ממשיך איתו
ואת, כמו צל
המבקש להשתחרר מאדונו
מגיח אלי מכול קצה
ומה אמרו לי פנייך?
יכולתי לכתוב לעצמי
משפטים שלמים
לחבר מילים, עד שתבוא הנקודה
ובינתיים, שניים הולכים
בשתיקות
מנסים לפענח, סודות וכאבים
כמו שני ילדים
הנאבדים בשבילים
מצאתי את עצמי, קורא בשמך
גם בלי להשמיע קול
אולי טעינו פעם אחת יותר מדי
כול אחד רוצה להרגיש את זה עדיין
תגובות