ירושלים בתקופת "הצנע"
מלחמת השחרור הסתיימה זה עתה והביאה עמה תקופה חדשה. המדינה נכנסה לקלחת של קשיים כלכליים שעד כה לא ידענו כמותם. חסרו רבים ממוצרי המזון הבסיסיים ביותר. שער המטבע התדרדר לשפל המדרגה. ומוצרי המזון נרכשו תחת הקצבה כבדה ובפיקוח משרד האספקה והקיצוב. תקופת ה"צנע" החלה וחיי הרווחה נעשו קשים ופחות נוחים משהיו לפני כן.
תכנית ה"צנע" הייתה פרי רעיונו של שר האספקה והקיצוב דאז, מר דב יוסף, שהגה את רעיון חלוקת תלושי המזון לכל התושבים ובהם הוקצבו נקודות לכל נפש בישראל לרכישת מוצרי מזון בסיסיים, עם התחשבות מיוחדת בגילאים השונים למיניהם (תינוקות וזקנים) על פי צרכיהם והזדקקותם.
קוריוז מעניין היה בהקצבה המיוחדת שניתנה למסיבות בר-מצווה לבנים. בעקבות הקצבה זו נאלץ משרד האספקה והקיצוב להקצות הקצבה מיוחדת גם לבנות שהגיעו לגיל מצוות . יש אומרים שמאז החלו לערוך מסיבות בת –מצווה גם לבנות.
תכנית ה"צנע " והפעלתה הייתה מוצלחת וחשובה ביותר בשל המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה המדינה. זאת אפשר לומר במבט לאחור, כי אלמלא תכנית "הצנע", ספק רב אם היינו יכולים לעבור את המשבר הכלכלי הזה. אולם, עם כל ההצלחה שהייתה לכך, יישומה של התכנית, בצורה הדרסטית כפי שהייתה, הביאה עמה, בהכרח, את פריחתו ושגשוגו של "השוק השחור".
כל אלה שידם לא הייתה משגת, ובמיוחד האוכלוסייה החלשה, מכרו, בלית-ברירה, לכל המרבה במחיר, את תלושי המזון שקיבלו בעת חלוקתם . זאת משום שמאוד היה חסר להם המימון הכספי לרכישת מזון.
יישומה של התכנית הייתה מסורבלת וכבדה כאחת. הקשתה הן על הצרכנים והן על המוכרים למיניהם, חנוונים וקמעונאים כאחד.זאת משום שהזדקקו לניהול פנקסני מדויק ומסורבל ומאוד לא נח. זה היה רק הרע במיעוטו. בכל זאת הציבור הרחב קיבל זאת בהבנה מוחלטת.
ציבור מעשני הסיגריות סבל במיוחד מהקושי בהשגתן של הסיגריות, וכאן היה כר רחב ונרחב בשגשוגו של "השוק השחור". לדלי האמצעים, שנמנו בין המעשנים, היה קשה מאוד לשאת בנטל הזה.
סבתי ואבי, לדוגמא, היו מעשנים קבועים ובקושי רב הצליחו להתמודד עם הקשיים בהשגת הסיגריות, ולא תמיד הצליחו בכך,אלמלא אמי שחשה במצבם ונרתמה לעזרתם. עם מעט הכסף שהצליחה לחסוך רכשה עבורם סיגריות, וכמובן, ובלית-ברירה, באמצעות השוק השחור. מדי פעם שלפה אחדים מהם מהמחבוא וחילקה להם בהקצבה משמעותית וכך החזיקה אותם הרחק מהמתח הרב ומהסבל המיותר.
פני השוק השתנו לחלוטין בעקבות ה"צנע" שבא עם ההקצבה הצמודה והתלות בתלושי המזון בשעה שהציבור ברובו היה דל באמצעים כספיים, כך שכל קניה הייתה צריכה להיות מתוכננת מדודה וכדאית כאחת, ולא במהרה התרגלנו לכך. שימוש רב היה גם לתחליפי המזון למיניהם והם היו רבים ומגוונים. במקום שמן לבישול השתמשנו ב"קוקוזן".זה היה מן ממרח שמנוני שהיה נמס בחום. תחליף לקפה במקום קפה שנמכר תחת השם "ציקוריה" העשוי מעולש ומשעורה קלויה וביחד זה נותן טעם של קפה. שימוש רב היה גם באבקות הביצים והחלב ששימשו למטרות בישול. מה גם שחלק מהמצרכים היו מיובאים , כמו החמאה האוסטרלית שטעמה היה מלוח קמעה, והגבינה הצהובה המותכת שהייתה בתוך קופסאות שימורים ושהייתה נדבקת לחך בעת הלעיסה. היו גם סחורות מתוצרת הארץ מסוג ב´ ו-ג´ שנקראו " יוטיליטי"-תועלת, ו"מייד אין ג´פאן" (כנראה תוצרת יפן), אלו היו בדרך כלל בגדים, מוצרי בד וכלי כתיבה.
פתרונות ושימושים לתחליפי המזון הטרי שהיה מן הצומח המצאנו גם אנו לעצמנו. מי לא זוכר את "סלט יום העצמאות". זהו סלט שנעשה, עוד בימי המלחמה, מעלי "כובזה" (חלמית זעירה) ירוקת עלים שצמחה באופן חופשי בשדות, ממנה הכינו סלט הדומה מאוד לסלט חסה. יותר מזה, גם קציצות היו מכינים מהעלים הללו שהיו לגמרי לא רעות.
מעל לכל זה שררה האבטלה האיומה בקרב עובדי הכפיים השכירים וכמובן שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם.
ובצעד מבוקר, מסודר ובטוח הצליחה המדינה להשתחרר ולצאת מהמצב הכלכלי העגום שאליה נקלעה, עקב הנסיבות שמלחמת השחרור הביאה עמה. התאוששה ממכת ה"צנע" הקשה ,חזרה ונכנסה למסלול כלכלי בריא וטוב יותר.
לא הכל השתפר מיד ועדיין לא הכל היה כשורה . שער המטבע עדיין לא עלה ברמתו, וטרם החלה התאוששות מן האבטלה. פה ושם, נפתחו כבר אולמות הבידור לקהל הרחב. בתי הקולנוע הסריטו סרטים ומעל הבמות הועלו כבר הצגות תיאטרון. אף עלפי כן, מופעי הבידור בירושלים היו עדיין מועטים ודלים ביותר.
הבילוי העיקרי במוצ"ש היה מתחיל , בד"כ, בביקור בקולנוע, אחרי כן מסתובבים במשולש הירושלמי הנצחי ופוגשים שם את כל המי ומי. המשולש הירושלמי, למי שאינו יודע, הוא מפגש הרחובות יפו, המלך ג´ורג´ ובן יהודה.
לאחר כמה סיבובים ב"משולש הנצחי" היינו נכנסים לקפה "אלנבי" ומקנחים בכוס אספרסו וגלידה ,או לחילופין, ב"תותי-פרוטי". לעתים קרובות מאוד היינו נכנסים לאחת המסעדות המזרחיות כמו, מסעדת "רימון", שהייתה בפאתי רחוב לונץ, ומנגבים שם צלחת חומוס עם טחינה, ביצה קשה,סלטים, חמוצים וצ´יפס ולידם מוגשת כוס בירה לבנה עדיין תוצרת הארץ של "נשר".
בתי הקולנוע היו הומים באדם. זאת משום שכמעט ולא היה בידור אחר בעיר. תחילה היה מוצג "יומן השבוע" שהוגש ע"י חברת הסרטים "פוקס" ולאחר מכן הוצגו קטעים מהסרטים העומדים להיות מוצגים בשבועות הקרובים. לאחר מכן הגיעה שעת ההפסקה. שעת ההפסקה נוצלה, בדרך כלל,לקניית ממתקים ופיצוחים ממוכרי הממתקים שעברו בין השורות כשעל חזם רכון מגש עם דברי המתיקה, פיצוחים ומשקאות -כמנהג הימים ההם.
בימי השבת בצהרים היו מתקיימים משחקי הכדור-רגל במגרש י.מ.ק.א. . אנו הילדים תמיד התפלחנו (בלשון המעטה), בדרך לא דרך, למגרש וראינו את המשחקים חינם אין כסף.
בין הצופים הסתובבו מוכרי ה"אסקימו ברקס" זהו קרחון ממשקאות בטעמים שונים הדומה לארטיקים הנמכרים היום. ה"אסקימו ברקס" הוחזקו בתוך תיבת עץ מבודדת מפני חדירת חום והייתה נישאת, בעזרת רצועה מעל שכמם של המוכרים.
בשעה טובה ומוצלחת, חלפה כבר מן העולם תקופת ה"צנע", והחלה תקופת ההתאוששות מהמצב הכלכלי הקשה שהיינו שרויים בו. תחליפי המזון שהיו נעלמו כלעומת שבאו. מהר מאוד הסתגלנו למצב חדש של הסרת הפיקוח וביטולו המוחלט של ה"צנע", שלא יזכר עוד לעולם.
התחדשה גם פעילותם של תנועות הנוער ורבים מבני הנוער מצאו בהם פורקן למרצם עם ההווי החברותי שהיה ובנוסף לפעולות התרבות, ריקודים עממיים, פעילות ספורטיבית, טיולים ועוד.
הנוער הבוגר יותר, בנוסף לפעילותו בתנועות הנוער, מצא לו פורקן גם בעריכת מסיבות של ריקודים סלונים תחת קולו של הפטפון הידני הממונע בעזרת מנוע קפיצי. עם כל החלפת תקליט היה צריך לדרוך את הקפיץ כדי להתניעו מחדש.
אט אט, ואיך שאומרים, עם האוכל בא גם התיאבון. הציבור התחיל להרשות לעצמו רכישת מותרות. מתחילים ברכישת רדיו וגומרים ברכישת מקררים חשמליים. מעטי מספר, מבין בעלי היכולת, יכלו להרשות לעצמם רכישת טלפונים . מה עוד שבכלל מאוד היה קשה להשיגם ומשרד הדואר הגביל מאוד את אספקתם, מהיותו עדיין מצרך נדיר. מספרי החיוג של אותם הטלפונים לא עלה על ארבע ספרות בלבד. כאלה היו רק בבתי עסקים גדולים ובבתיהם של אמידי הישוב.
תגובות