ולפעמים החששות חוזרות אלי

ולפעמים לבטוח בך זה מפחיד

ולפעמים כל מילה שלך נשמעת שיקרית,

וכל פעם שאתה לא יכול לבוא נשמע תרוץ.

ולא לדעת מה קורה שם, שאני הולכת.

וזה כל כך מפחיד לאהוב אותך

ולחשוש מהבאות לבוא.

לפחד עד מוות מהסטירה,

שתנפץ לי את הבועה,

 הכל כך ורודה שלי.

ואני יודעת שאפשר לסמוך אלייך

ושאתה אוהב באמת.

אבל הפחדים הישנים האלה מציפים אותי.

אני לא הסכים להיות הילדה שנשברה שוב ,

בגלל איזה בן, אני לא יסיכים לשבור את מה שבניתי פה.

את התדמית של הילדה בלי הלב,

הלב שאין לי מושג איך,

. אבל לקחת ממני