איך נולד השיר- אהבה בקן התוכים
שמוליק, בעלה של אורית, בת אחותי יונה, הביא לי במתנה זוג תוכים קטנים בתוך כלוב, צבעוניים ויפיפיים עד למאוד. שמוליק מגדל על גג ביתו ציפורי חמד וביניהם תוכים.
באחד הימים לקח שני תוכים, זכר ונקבה, ומבלי לבדוק אם הם היו כבר לפני כן בני זוג, וכפי הנראה הם לא היו כאלה, והכניסם תחת קורת גג אחת לכלוב, אותם נתן לי מתנה לכניסתי לדירה החדשה.
התוכית לא מיהרה להיענות לחיזוריו של התוכי. על אף שריקותיו הנעימות והמרננות של התוכי.התוכית הייתה מאד אדישה אליו והתנהגה אליו כאל זר וטרדן שפלש למגוריה. כל זה התרחש רק בהתחלה אבל במשך זמן די ממושך.
התוכי לא התייאש והיה די עקשן בחיזוריו. מדי בוקר היה שורק לתוכית ומנסה להתקרב אליה ומקרקר סביבה. והיא אדישה כאילו אינו קיים כלל.
באחד הימים עלה לי רעיון והצמדתי להם בית-קינון, שמא ואולי יתגרו ויתנו בו אהבים. אולם כלום לא עזר ושום דבר לא קרה. אבל כנראה, בסופו של דבר, החיזורים הממושכים של התוכי הניבו, היו משכנעים ועשו משהו לתוכית. אט אט החלה התוכית להתעורר מאדישותה ומדי פעם שלפה ציוץ בודד וחד פעמי לעברו. אבל מדי יום ביומו גברה ההתעוררות מפעם לפעם. עד שלפתע ביום בהיר אחד אני רואה, כמו בחלום, שהשניים מתקרבים זה לזו, מקישים ונושקים במקוריהם, עד להשתוקקות, מתגפפים גוף אל גוף ובערב, ראו זה פלא, נכנסו שניהם יחדיו בפעם הראשונה לבית קינונם, בית אהבתם.
השכם בבוקר יצאו שניהם בציוצים ועליזים מבית קינונם, בשמחה ובששון חגגו את שחר אהבתם. כה יפים שניהם יחדיו, עם כזו אהבה פורחת להפליא וכל כך משלימים זה את זו. אהבת ציפורים תמה ותמימה. מראה כזה של זוג צמודים מנפנפים כנפיים צבעוניות הוא מחזה מאד מלבב.
כך היה מדי בוקר, עד שבוקר אחד. מר ונמהר, נגוזה בבת אחת אהבתם. באותו בוקר יצאה התוכית לבדה, בשקט ובעצב, בלי ציוצים מבית הקינון, כשמאחוריה, משאירה את גופתו של אהובה, נעים הזמירות, אשר נפח לפתע את נשמתו בתוך בית הקינון. אהבתם נגדעה ללא רחמים ממש בשיא פריחתה. בייאושה, ובבינתה המועטה, הבינה הציפור כיצד יכולה היא לשים קץ לחייה. כמו שכתוב "הנותן לשכווי בינה להבחין..." ועם בינה זו ידעה ותחבה ראשה עמוק תחת כנפה, וכך חנקה עצמה עד למותה כבר באותו הלילה.
אכן זהו סיפור על אמת חיה, על אהבת ציפורים, כפי שהתרחשה בקן הציפורים שבביתי.
כך נולד שיר על ציפורים אוהבות שבחייהם ובמותם לא נפרדו.
תגובות