בדמיון
אני רואה
עיגול
ובו המון קווים,
חלקם לעולם לא נפגשים
וחלקם נפגשים כל הזמן
שוב ושוב.
אבל יש גם קווים
שכל כך הרבה זמן מקבילים,
ולפתע הם נפגשים
לרגע,
או שניים,
ואז ממשיכים בדרכם ולא נפגשים שוב.
ותעלומה גדולה זאת בעיני
למה דווקא כך מתנהל העולם
ומה גורם לאנשים
להפגש פתאום,
ולהפרד פתאום,
ולא לראות זה את זה שוב לעולם
לא כי חס ושלום משהו קרה,
פשוט כי הם לא ביחד
פשוט כי הם חזרו להיות מקבילים
כבתחילה.
והקווים
אחרי אותו המפגש
ממשיכים במסלולם,
כמו דבר לא קרה
למרות שבאמת,
מסלולם כבר לעולם לא ימשיך להיות
מה שהיה
אם באמת דבר לא קרה.
כי מפגשים משאירים סימן.
תגובות