ב' אלול תשס"ז 16/8/07
לא עימנו היה
לא עימנו היה, לא עם שאננותנו חלק, לא את צחוקנו צחקה נפשו, לא עם עליצות עוברים ושבים היתה חלקו.
ובנפול עליו רגע דל של חסד ובת שחוק קלה כהרף עין על פניו שרתה, ידענו כי רב הנסתר על הגלוי, וכי לא רק השקיעה יפה ללב עצוב, תאומה ללב שבור.
והיה אם תמהנו לו, שמחה זו מקום מנין לה, ויען: הרי אתם כנוצה קלילה על בגדי, סחבותי. אצה לכם הדרך. רוצו רוצו לעסקיכם, להבליכם. בדיל ויעבור.
