תביטי בי
מרוסק
לא יכול לישון
לא יכול לפתח שום מחשבה
גופי כבד
משופשף מצלקות שלא מגלידות
תגעי בי
חלש, נופל
לא יכול לגעת בך
את הזיונים תצטרכי לקבל מאחרים
הפנים סגורות
העיניים כבויות
רעידות קלות של הידיים
מחפשות מקום להיאחז
תביטי בי
השברים של זיכרונותיי
פרוסים לפנייך
חתוכים ברגעים הכי יפים של החיים
רואה סורגים
רואה דלתות ברזל
תביטי בי
בגדיי קרועים,
אבק על ידיי המחוספסות
דמי זולג מעל גופי כמו היה גשם, שיטפון
מנסה לדמיין
ורואה קיר שחור
שלא נופל
זה אני כמו שרצו אותי
בטרם אוכל לדבר
תביטי בי אהובתי
רגליי כושלות, לא מגיעות עד אלייך
ברקע, תחנות מעבר, כבישים אינסופיים
אלו החיים שמבקשים ממני
להשאיר להם עירבון
בטרם יתנו לי להמשיך בדרכי
ראיתי אותך רוקדת
ראיתי אותך חיה
כמו שהחיים לא נראו מעולם
ואני על המיטה בחדר קטן
מנסה לדמיין
איך עושים אהבה
עם נשמה מתפוררת, בחשכה גמורה
לא יכול להרגיש
אל תספרי לי על אהבה גדולה
מנסה לפענח חלומות
אך הצפנים ממלוכדים
אם אגע, לא יישאר דבר
תביטי בי, מרוסק
כמו שכותבים בשירים
המשוררים מתו, נשארו רק בקבוקים להשכיר
תביטי בי מותק, ככה נראים חיים מרוסקים
בלי אלכוהול, רק קרח מרוסק בכוסית
