שנינו יושבים באותו שולחן
מנסים לספור כמה קהל הגיע
ומי מכיר אותנו כאן בכלל
אתה שומר את הכרטיס
מה אתה חושב שלא תזכור
איפה הייתה, ומה זה אומר
אני מביט בנשים שחולפות
יכולתי להתאהב בכול אחת, בכל רגע
מזמין לנו בירות
אתה לא צוחק מהבדיחות
נמאס לי לדבר על פוליטיקות קטנות
תספר לי משהו, ספר לי אתה
על טיפולים ושורשים שאין להם תכלית
אתה יודע
אני רציתי לשבת איתה, ולא איתך
אבל היא נעלמה, אולי נסעה לצפון
ושנינו יושבים בבאר ההוא
ליד המוסכים הישנים
שתמיד חלפנו לידם ושאלנו
אם יש כאן חיים
מחכים
מחכים לזמרת, להקשיב לה
איך היא צוחקת באמצע השיר שלה
ולא זוכר מתי זה התחיל
ואתה מחכה שזה ייגמר
כאילו אתה מרגיש
שאם באת לכאן זה מספיק
אני אומר לך, תפסיק
אבל אתה לוחץ יותר
לא מפסיק לשחק עם הפנים שלך
הזיפים שגדלו
נותנים לך מראה, של מישהו חשוד
אולי הם מסתכלים עלינו
זה זמן שלי עכשיו
לא יכול לקחת אותו לשום מקום
והזמרת
היא תמשיך לספר על חייה
ואז לצחוק
הקהל יצחק איתה
רק אנחנו נשב בשקט
לא רוצים שישימו לב אלינו
אולי זה טיפשי לחשוב שלמישהו איכפת
זה הזמן שלי עכשיו
אני לא יודע מה לעשות איתו
זה אני עכשיו
בבאר ההוא
לוגם מהבקבוק, משלם למלצרית
כדי שלא אצטרך לחכות עד לסוף ההופעה
הזמרת יורדת, וכולם מוחאים לה כפיים
זה אני עכשיו, יושב עם עצמי, והיא לא תבוא
היא לא תבוא לכאן יותר
