הסכין עודה נוטפת דם/

ליבה החלוש כבר נדם/

זעמו הפראי כבר שכח/

אל המרחב השומם הוא ברח/

כל תקוותו שתסלח.

אך לא חרטה, ולא מחילה/

או יאוש, נקמה/

יוכלו לגרום ללב מחדש לפעום,

כאש הלהב הצונן, עודנו אדום.