בס"ד אדר ב' ה'תש"ס בוקר, הכל שקט. בסמטאות העיר העתיקה בירושלים הילכו יהודים לבושים במיטב מחלצותיהם בשלווה ובנחת. תיירים בקבוצות ניסו לצלם יהודים עם שטריימל וקפוטה וילד קטן עם פאות. כולם כבר יצאו לבתי הכנסת, רק אני ומוריה איחרנו קום. חיפשנו אחר בית כנסת בו נוכל להתפלל בשעה מאוחרת זו של הבׁקר. נטלנו את סידורי התפילה והחומשים ויצאנו אל סמטאות הרובע. יצאנו מהמרכז הספרדי ששימש את מדרשת הרובע כפנימייה באותה השנה לחפש מניין שהתחיל אחרי שמונה וחצי. הלכנו בסמטאות הצרות והמפותלות בין התיירים מכל קצות תבל, בין היהודים ששבו מן התפילה והחסידים שרק עכשיו הלכו אל הכותל להתפלל. שמש חורפית עמדה בשמיים, מחממת את אבני ירושלים בחום רך ומלטף. בקצה סמטא אחת שהתפצלה מכוון בתי מחסה שמענו שירת "א-ל אדון על כל המעשים..." חיפשנו אחר מקור השירה ולא מצאנו. מוריה שמה לבה לגרם מדרגות שהוביל לדלת חלודה ששרידי צבע כחול עדיין ניכרים עליו. על הדלת היה כתוב באותיות מחוקות למחצה "בית כנסת אליהו הנביא". פתחנו את הדלת ועלינו בגרם מדרגות נוסף שהוביל אותנו לפרוזדור חשוף לשמש - שבו שתי דלתות עץ רקובות, על אחת מהן היה מודבק נייר מצהיב בסלוטייפ, ובו כתוב: "נשים, Ladies, Dames". נכנסנו מבעד לדלת. עזרת נשים צרה, מושבי עץ שחישבו ליפול כאשר ישבנו על גביהם. מחיצה עטוית תחרה ומעדה עזרת הגברים. אולם קטן ובו כמניין ומחצה גברים מתפללים, רבים מהם נראו כי עברו את גיל הגבורות. באולם, כעשרה ילדים קטנים לבושים במכנסיים שחורים, קצרים. גרביים לבנות, חולצות שבת מעומלנות ומגוהצות ואפודות שחורות ואפורות. פאותיהם מסולסלות תחת הקטיפה השחורה שעוטה את ראשיהם. הבימה מכוסה קטיפה כחולה מרופטת, רקומה במילים צהובות. מנורות ארוכות עשויות ברזל שחור משתלשלות מן הכיפה המצופה זכוכית סדוקה אטומה. ארון הקודש עשוי עץ כהה וכבד שגולף ביד אומן . ללא פרוכת ניצב במלוא הדרו אל מול כותל המערב הנמצא במרחק קצר מן המקום. ארון הקודש נראה כאילו עמד שם מאז נשתת העולם נדמה היה כאילו בית הכנסת כולו נבנה סביב אותו ארון הקודש. בעזרת הנשים ישבו שתי נשים, מלבדנו ומלבד ילדה קטנה. הנשים לבושות שמלות משומרות היטב בצבעים דהויים, עדויות תכשיטי זהב ופנינים. הפאות הנוכריות שלראשן מסתירות מחלפות שזה שנים רבות צבען כצבע סידור התפילה הכסוף שבידי האישה הקרובה ביותר אל מקום ישיבתנו. אותיות אפורות על גבי נייר צהוב מתפורר וכריכת העור הכסוף שעוטף את סידורה סדוק ומבוקע. הילדה הקטנה יושבת בגב זקוף על יד הנשים שערה השחור מסורק וקלוע בצמה ארוכה המשתלשלת לאורך גבה. סרט ורוד קושר את שולי צמתה. שמלתה ורודה פשוטה, גרביה לבנות, ונעליה- נעלי סירה שחורות. בידיה סידור תפילה קטן, עמודיו כאילו מעולם לא היו קשורים זה לזה וכריכה חומה וקרועה מחזיקה את הדפים לבל יפלו מעצמם. עגילים זהובים, עדינים וקטנים לאזני הילדה מקשטים פנים תמימות-מתפללות. התפילה בהברה אשכנזית, זרה לאזנינו, קשה לעקוב אחר מהלך התפילה. אחד הזקנים קורא בתורה-בפרשת פרה אדומה, ספר נוסף מוצא מן ההיכל. וספרי התורה קלף כהה ועתיק – מעילי קטיפה רקומים. כתרי הכסף שעיטרו את ראש הספרים, חרוטים כבידי בצלאל בן אורי, ונדמו לנו ככתרי מלכות. אחד הילדים מנעים בקולו את שיר הכבוד, אף הוא בהברה אשכנזית. "טללי אורות ראשו נמלא קווצותיו רסיסי לילה", והקהל המועט ובתוכם מוריה ואני עונים לעומתו: " יתפאר בי כי חפץ בי הוא יהיה לי לעטרת צבי". ושב ומזמר: "מחלפות ראשו כבימי בחורות קווצותיו תלתלים שחורות". אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. מוריה מסתכלת בשעונה אנחנו מאחרות לסעודה. יצאנו מבעד דלת העץ הרקובה, אל המסדרון החשוף, השמש רכה ומלטפת כיאה לתקופה זו של השנה, ירדנו בגרם המדרגות אל הדלת החלודה, שנותרו בה רמזים לעברה כדלת כחולה, אל גרם מדרגות נוסף אשר הוביל אותנו אל סמטא צרה . בסמטאות העיר העתיקה הילכו קבוצות מתפללים לביתם. קבוצת תיירים מסקנדינביה תיעדו במצלמות וידאו שני ילדים מסולסלי פאות משחקים בתופסת. מוריה ואני הלכנו למרכז הספרדי לאכול שניצל וחמין.