זה חמש אחר הצהריים
פועל הניקיון האחרון
מנקה את קצה המסלול
ושנינו הולכים בלי כיוון
בבית מסוים, מכינים את השולחן
בבית אחר, מכבים את האור
רק אצלנו שקט כול כך
את שואלת
על מה חלמתי היום
ואני לא זוכר, שהלילה נגמר
זה חמש אחר הצהריים
ועוד מעט, יתחילו מהדורות החדשות
איפה אנחנו נהיה, אחרי כן?
ביומנים שלנו
נעלמו ימים רבים
העבר הגדול, העתיד השלוו
לאן ניסע, שלא תהיה לנו ברירה?
ולקחנו לריאות
את הסיגריות האחרונות
וצעקנו בקולי קולות
כל מה שהטחתי בך, לא נשאר כתוב בשום מקום
ואת בספרים שלך, מחפשת מסתור
בחמש אחר הצהריים
עוד מעט הם יכבו את האור
לא שאלת, אם אני מאמין באלוהים
לשנינו ברור, שהתכלית משתנה מיום ליום
והמהות רק נעלמת עם השנים
ומה בחרנו להיות, שהיינו צעירים?
תביטי עליהם היום
משאירים אחריהם הרס
ושנינו מפחדים בסוף כל יום שנגמר
שהיום של מחר, לא יבוא עוד
ועצרתי אותך בקצה המדרגות
רגע לפני שנכנסנו לדירה
ושאלתי אותך מה עכשיו
את אמרת, שהיום עוד לא נגמר
והעיר כבר לא הומה
אפשר לחזור החוצה
אפשר לחכות בצד
לא זוכר איך אהבתי אותך
לא זוכר מה ביקשת ממני
אולי את אותם שירים
אולי ימים טובים
ובחמש אחר הצהריים
זה נראה כמעט דמיוני
ועישנו עד הסוף, את הבדלים השארנו במאפרה
ולקחנו את המכתבים, שרפנו אותם לאט
ודמיונות את החזיונות, ושאלת אם יש אלוהים
לעזאזל, אני כבר לא מבין, מה אנחנו עושים
פועל הניקיון אסף את חפציו, ונעלם
לא ידענו אם בשבילו זה אמצע היום או סופו
ואת אמרת, שבטח גם לו יש ימים טובים
ואני רציתי לרוץ אחריו, שילמד אותי את החיים
כמו שהם נראים, בלי לחכות מן הצד
ולך אמרתי, בחמש אחר הצהריים, זה נשמע מוזר
