עצמות לחות מדמעות

עכירות האדמה מקפיאה את שורשי רגלי

ריח האדמה צובע את עיני באדישות , ריח האגם

הקמל מרטיב את פני החרסינה שפעם קרנו בפני

עתיק, עתיק הוא הדור שקמל בו אני חייתי בעבר השמחה .

הארוס, האהבה, שפעם היו מקדשי מתו בלידתך

אם לא הייתה נולד ומשנה את חיי, מבטך, שערך, ריח האהבה שנשרך אחריך

שפעם שיגע אותי

אז למה ? למה אני רואה אותך במראה ? ואתה אומר לי שאתה

זה אני