אני יודעת שהם פה...
הם רודפים אחרי ....
מחכים שאני רק אראה סימני חולשה ,
ואז הם יחזירו אותי למקום הנורא הזה .
אמא,
הם לא מאמינים לי .
הם לא מאמינים לי שבאמצע הלילה ,
את מופיעה לי בחלום, ואת מעירה אותי,
ואני רואה אותך
רואה אותך בשתי עיניי
הם לא מאמינים לי ,
שאת יורדת מלמעלה, ואת לובשת את דמותך בשר ודם...
ומספרת לי את כל הרע שעברת,
את כל המכות שחטפת מאבא, את כל הסבל ....
למה נשארת ולא ברחת ? בגללי !
אבל עכשיו את במקום טוב יותר ,
את במקום שאין בו כל רע ,
אמא?
תיקחי אותי איתך!
אמא , אני לא יכולה לסבול את זה יותר!
אני כלואה בתוך ארבעה קירות ,
ואני מרגישה שכל רגע שעובר,
הקירות האלו דוחקים אותי עוד ועוד,
עד שאני לא יכולה לנשום.
הנה, הם כל רגע צריכים לבוא.
ויחזירו אותי לגיהינום שבו את היית.
לחיי הסבל.
אני מחכה וסופרת את הדקות עד שאני אצטרף אלייך.
אל תדאגי אמא,
ממש עוד קצת, עוד קצת ואנחנו ביחד.
עוד קצת סבל , ואז אני אוכל להיות לידך, לשבת בחיקיך,
וסוף סוף לנשום לרווחה!
*אני חייבת לציין שלקטע אין שום קשר לחיי האישיים.
תגובות