"קוֹל דּוֹדִי

הִנֵּה זֶה בָּא

מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים

מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת"

                          שיר השירים, ב´, 8

בִּסְבַךְ הַמַּרְאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת הִשְׁתַּקַּפְתִּי

מִסְתַּתֵּר בִּצְלָלִים, מִתְפַּתֵּל, מְעֻוָּת

נֶחְבָּא מֵהָאֱמֶת, מֵאַהֲבָה

מַלֵּא פַּחַד וּבוּשָׁה.

מִבַּעַד הַמַּרְאוֹת קָלַטְתִּי אוֹר חָדָשׁ

נִשְׁקָף צַח מִבַּעֲדָן.  בִּקַּשְׁתִּי :

"אָנָּא שָׂאֵנִי מִפְּנֵי הָאֲדָמָה, מִפָּנַי

מִלִּבִּי מְּכֻסֶּה אֲדָמָה אֲדֻמָה."

אָז,

דֻּלַּגְתִּי כִּצְבִי בְּעַד הַמַּרְאוֹת, מְנַפְּצָן

הָאֲדָמָה נָמְסָה, עָלֵי הַתְּאֵנָה נָשְׁרוּ

עוֹר הַנָּחָשׁ נָשַׁל מִלִּבִּי

בְּשָׂדוֹת נְגוֹהִים מְקַפֵּץ אֵלָיו.