לא כתבנו שיר אהבה
לא המצאנו את עצמנו מחדש
נתקלים במילים ותמונות
מפחדים שמשהו ייעלם
עם הזמן
זה מתגבר
כמו מחטים קטנים שדוקרים
מחוררים את מה שנותר שלם
אהבנו שהכאב בא לאט
שהוא לא נסחף אל מקום זר
לא היינו צריכים לפתור דבר
הרי לא כתבנו שיר אהבה
בקו לא כתוב
העמדנו את עצמנו
מול ריק
לא ידענו איך לכתוב
לא ידענו איך לנוע
ואולי היינו רק, מסיכות
דמויות שנעות בערפל
מסתובבים
בינינו לבין עצמנו
חתולים רעבים
לא כתבנו שיר אהבה
לא המצאנו
את המילים
ובסוף החורף
שהגשם פסק
יכולנו להיות דוממים
עד שנגענו
החשיך
ואז שוב היינו זרים
זה העצב שלנו, זה הכאב
ברקע טיפות מים מטפטפות
אהבנו את תחושת הבדידות
שכפינו על עצמנו
על השולחן
נשארים הספלים הריקים
החלון פתוח מעט
אפשר להרגיש רוח קרה
אם עומדים קרוב, בלי הגנה
לא כתבנו שיר אהבה
תמיד נדמה לנו שהיינו הראשונים
שלא כותבים אותו, כל בוקר מחדש
ואז באה הדממה
שמענו אותה, אחרי כל צעקה
לא מצאנו מחסה
ואחרי כל חורף, שוב הכול היה נרגע
נעים בין עצמנו, כמו נרדפים
לא נוגעים, רק זרים
גם ממבטים
