אני אוהב ירח, בלילה, כשחשוך.
לנסוע במכונית בשטח ריק, עזוב.
אני אוהב ימים של סתיו, ולא בגלל שלכת, זה צפוי.
בגלל אותם ימים בהם לא חם, לא קר
תקופה של מעבר נסתר, סמוי.
אני אוהב לראות אותך צוחקת, כל הזמן.
זה מעודד אותי תמיד, ובעיקר כשאני הרחק מכאן.
אני תמיד אוהב לחזור, לראות עד כמה השתנית, ואם בכלל.
אוהב לשמוע סיפורים שלא שמעתי עוד.
על הזמנים בהם היה קשה, או קל.
אני אוהב בקרים שמתחילים בשיר אהוב עליי.
אל אף שכבר שמעתיו פעמים בלי די.
אני אוהב שהכבישים ריקים, לנסוע כמו בתוך עיר רפאים,
כששום דבר לא מעכב אותי,
לראות ירוק בלבד, ברמזורים.
אני אוהב שיש לי זמן, ואין שום צורך למהר.
כשהשעון שלי מפסיק לרוץ, וכל שעה הוא מאחר יותר, יותר...
אני אוהב ללכת על חדש, על להתחיל דברים. לא משנה לי באשר יהיו.
כי התחלות הן שינויים, חדש תמיד נוצץ
ולסיים? בזה אני לא טוב, אתם תראו.
אני אוהב שאוהבים אותי, ובעיקר כשזה מגיע לי.
כשמתפלאים, כשמחמיאים, כשנהנים ממשהו שלי.
אני אוהב שיש לאן לחזור, ומישהו אתו תמיד אפשר לחלוק סודות.
ואהבות אין-ספור יש לי, את כולן, לא אוכל אפילו למנות.
אבל עיקר הרעיון – לחיות באהבה, ולאהוב לחיות.
