דיאלוג בין פסיק לנקודה

כיצד הוא נשמע ?

מצד אחד הנקודה עם דברה הנחרץ.

מצד שני, הפסיק, מעט מהוסס, הסיום לא ברור, נשמע מאולץ, ו...

בוקר אחד, בזמן כתיבת משפט בספר אחד,

התגלע וויכוח בין הפסיק לבין הנקודה,

מי צריך לבוא בסוף המילה.

הנקודה בנחרצות טענה, שהמשפט ארוך מספיק,

ואין סיבה לשים עוד פסיק.

עוד היא אמרה כי בין המשפט הראשון למשפט השני אין קשר הדוק,

לכן צריכה היא למלא תפקידה. נקודה. סוף פסוק.

ואילו, הפסיק, בהיסוס, טען, טענה ממושכת, עם פסיקים רבים,

שנדמה לו, נראה לו, לא בטוח, אבל, פסיק צריך להתייצב בכאלה מקרים,

הרי המשפט השני, מהמשפט הראשון מסיק,

ולכן, אין מנוס, כאן יגור לו פסיק.

מאותו הוויכוח נולדה ילדה חריגה,

על אף שרבים עד היום, מתווכחים על מיניותה,

ילדת סנדוויץ', ביישנית וגבוהה.

שמה פסיק נקודה.

שמביטים מקרוב, רואים,

אחת אפורה, לא מיוחדת או יפה.

סתם אחת, שנראית בדיוק כמו אביה ובדיוק כמו אימה,

רק יותר גבוהה.

אחת ששמה לא מקורי, ומעיד בדיוק על קנקנה.

שאוהבת לעזור,

אך לרוב לא צריכים את עזרתה,

ומי שכבר צריך, לא יודע לבקשה.

אולם, אם תוסיפו למבט, רגע מחשבה, אפשר לראות אחת מעניינת, אפילו נדירה,

שלולא היא, הוריה היו מתווכחים אפילו על המשפט הבא.

והיא כמו ילדה טובה שמכבדת את אביה ואימה,

באה בצניעות וכפשרה, רק כאשר צריך אותה,

כשלא טוב הפסיק, אביה; וגם, לא טובה הנקודה, אימה.

לכן, בסוף כל משפט שאתם כותבים בעברית,

תזכרו שיכולה לגור שם ילדה ביישנית.

סימן לצניעות ומומחית לפשרה,

פסיק נקודה.

                    ;