כל מה שרציתי היה לישון. כמו בשיר הישן של אושיק לוי. רק לישון. אבל לא יכולתי הייתי אמורה להישאר כל הלילה ערה וללמוד למבחן הדבילי שלי, בדיני נזיקין, את מי זה מעניין בכלל. את אלו שניזוקו, אני מתארת לעצמי. אבל לא אותי. גררתי את עצמי למטבח להכין לי עוד כוס קפה גרוע. לפני כן הייתי צריכה לגרד את שאריות הסוכר מכוס הקפה הקודמת שלי , אבל לא היה לי כח, טוב , נשתה את זה ככה, מה יכול להיות, כנראה שאני אנזק באיזה שהיא צורה, שלעולם לא אדע עליה וטוב שכך.
פתחתי רדיו, אחרי שסגרתי אותו לפני עשרים דקות כשלא היה לי כח לשמוע את הדיבורים, זה היה יוסי סיאס ושוב פעם אישה מוכת גורל, בדיוק כמוני, רק שאני לא מספרת על זה לרדיו, הו לא, אני סנובית מידי בשביל זה, אני רק מדסקסת על זה איתכם, סעיף 8 בחוק 300 נשאר לי כדי ללמוד אותו בעל פה. מדוע בכלל רציתי להיות עורכת דין? מה זה היה , עזרה לחלש, מחשבה על עצמה מדגמנת רהיטות בבית משפט, כסף? כן, כנראה שזה תמיד מגיע לכסף בסופו של דבר, המים רתחו מזמן , וכשאני שוב אגרור את עצמי למטבח שוב פעם אצטרך להפעיל את הקומקום החשמלי, לפעמים אני חושבת שבשעות האלו של הלילה אני מזקינה בעשרות שנים, רק שאני קמה בבוקר אני מבינה שרק יממה חלפה, בבוקר אני שוב צעירה ורעננה, עם חלומות גדולים.
