ביום בהיר אחד שטוף שמש, התחילה המלחמה באזור הצפון,

יום קודם שכבתי על שפת הברכה משזפת את גופי החטוב להנאתי וקיטרתי לדנה חברתי הטובה אין גברים שווים בזמן האחרון,

אני כנראה אשאר רווקה לנצח נצחים , יש יתרון ענתה לי דנה :דורית גם כך אחרי כמה שנים מתחילים להשתעמם כנשואה.

ואני כאן עוצרת וכותבת על עצמי: אני רווקה בת 25 שנה עם תואר בכלכלה ועובדת באחד החברות בעבודה טובה, מראה לא רע בכלל אבל בעלת פה גדול ואולי כאן הבעיה שאני מבריחה את הבחורים הטובים והגרועים כאחד.

למחרת הברכה התחילו הקטיושות על חיפה והסביבה, מעיר שקטה עם נוף משגע הפכנו לאיזור מגורים בעיתי עם המפעלים מסביב ששם בלבנון קלטו שאם יפגעו בהם הם יעלו את חיפה באוויר.

פתאום היה שקט ברחובות אני ישבתי בבנין המגורים המשותף עם הורי ואחי הקטן בן 17.

ואז הגיעה הודעת בתקשורת לרדת למקלטים המוגנים, במקלט פגשתי את השכנים שאני בדרך כלל לא פוגשת,

לא מזמן עברנו לגור בבנין החדש והיפה הזה לכן המקלט היה יחסית במצב טוב, ואז פתאום הבחור השווה ביותר שראתי נכנס למקלט גבוה מרשים ועם בטחון אמר:שלום לכולם אני ירון וקרץ לי חיש הרגשתי מודעת למראה המוזנח שלי לקוקו הפרוע ולחולצה הישנה המוכתמת והמכנס הקצר.

אני לא יודעת מה יהיה עם המלחמה הזאת אבל דבר אחד אני חושבת שאני יודעת שמצאתי אהבה ממבט ראשון.

סיפור אהבה במקלט זה לא אידאלי וזה בדרך כלל לא קורה, אבל לפחות שיצא לי משהו טוב מהלחמה המתישה הזאת חשבתי.

ובכן מתברר שזה היה חלום מתוק ורחוק מהמציאות המרה ומה שכן הטילים והקטיושות הצפירות כול זה אמת.

המשכתי לחבק את הכרית והתפללתי שנסרללה יתן לי לישון הלילה.