"תחנות ענבר, זעזועים בגדר בקו דיווח 20.15" קולו של סמל המבצעים דרור בלבן, הרעים בחלל החמ"ל הגדודי. ניכר היה מקולו של הסמל שהתראת הגדר החשמלית קרעה אותו באכזריות מנמנום מתקתק. "תחילת ארוע בשעה 02.45, גל"ב 21 האם קבלת?" "רות קיבלתי" נענה מפקד כח ג'יפ הסיור, "ואני בדרכי לנקודה". "רות, תשארו בנקודה עד שיגיעו קודקוד והגשש".

לאחר שוידא סמל המבצעים שצוות הסיור דוהר לעבר הנקודה החשודה, מיהר להקפיץ את הקודקוד כץ, ואת הגשש. רועי כץ היה קצין צעיר ומבטיח שרק שבועות מספר קודם לכן, קבל לידיו את הפיקוד על הפלוגה, בגדוד 445 שתפס את קו הגבול. הגשש הבדואי – פארס, ישן בחדר הגששים שבקצה הבסיס. כץ זינק מיד מן המטה, כשהוא כבר לבוש, נכנס לנעליו והחל לחגור במהירות את האפוד. "עזוב את פארס, אני אעיר אותו!" צעק לכיוונו של הסמב"ץ, אך, מאוחר מדי, בלבן היה כבר בעיצומה של ריצת אמוק לעבר חדר הגששים. "אוי לא" חשב כץ במהירות, "רק לא זה!".

 בלבן פרץ לחדר הגששים בסערה, תוך שהוא צועק "הקפצה! הקפצה! נגיעות בגדר". לאמיתו של דבר הצעקה לא הגיעה מעולם לכלל סיום. לו היה בלבן פותח את דלת החדר, נתקל בריכוז בלתי הגיוני של עשן סיגריות מעובה מחרחר ונחנק, אך לא היה דורך על עשרות כוסות קפה מלוכלכים ונופל בין השברים – דיינו. גם אם היה דורך על כוסות הקפה, אך לא היה סופג רפרטואר עשיר של קללות, המפרטות באופן מלומד את האנטומיה של בנות משפחתו וכן איחולים לעתיד, גם אז  - דיינו. אף אם היה סופג את מבול הקללות אך לא היה חוטף מטר של קפלסטים נעליים ומחסניות על ראשו - דיינו ודיינו. על אחת כמה וכמה, שדרור בלבן המסכן מצא עצמו שרוי בין שברי זכוכית שאריות קפה ומאפרות, ארטילריה של חפצים מושלכת על ראשו, וקשת עשירה של קללות - שלפחות חלקן עלול להתגשם.

שניה אחת מאוחר מדי, הגיע כץ למקום הארוע. שק השינה של פארס הודיע בצורה שאינה משתמעת להרבה פנים שהוא לא מתכוון לקום, ומצידו שאחמד יאסין בכבודו ובעצמו יעבור את הגדר. שק השינה הוסיף ופלט קולות וקללות בשפות שמיות קדומות, שמשמעותן האופרטיבית היא, שעד שלא ילמדו לתת כבוד לגששים – ההקפצה מבוטלת.

כץ, קצין מבריק, שיודע לקבל החלטות במהירות, גרש את בלבן בחזרה לחמ"ל, תוך שהוא מודה לו מקרב הלב על דבקותו במשימה ובעיקר על הנחישות והטקט הרב שהפגין, וניגש לפארס. "נו יאללה פארס קום, יש נגיעות בגדר". "לא מעניין אותי, תלמדו להעיר כמו שצריך. חוץ מזה, הנגיעות בגדר זה חתול". כץ, שהבין את חומרת הסיטואציה וכבר דמיין את צבאות ערב  פוסעים מעדנות לעבר הקיבוץ הסמוך לגבול, החליט לשלוף את נשק יום הדין. "פארס – אני חייב אותך, אני סומך רק עליך, אתה המומחה הכי גדול שיש פה. היכולת שלך להעיף מבט בעקבות ולדעת כל כך הרבה – פשוט... פשוט.." "די חלאס" עזוב אותי, אני מומחה נכון, ואמרתי לך שזה חתול. זהו." צבאות ערב בדמיונו של כץ כבר חדרו לקיבוץ והחלו במסע טיהור מבית לבית. "אבל פארס! איך אתה יכול לדעת שזה חתול? עוד לא ראית את העקבות!", הזדעק כץ. פארס זינק מן המיטה והישיר מבט רושף אל כץ "אתה מטיל ספק במקצועיות שלי?!" צרח. "מה אתה חושב שאני חייב לראות את העקבות כדי לזהות? אם אני אומר שזה חתול אז זה חתול. אם אתה לא סומך עלי תמצא לך גשש אחר". ומיד הוסיף בקול נוגה "אם היו קוראים לי רבינוביץ לא היית מערער על האבחנה שלי". רגע של מבוכה היה באויר – ולא רק בגלל הבעייתיות במשפט האחרון שנזרק לחלל. צבאות ערב כבר הספיקו לעשן את הסיגריה שאחרי, והחלו לחלק בין החיילים את הרכבים של הקיבוץ. כץ שם את יד ימינו של כתפו של פארס שהיה נמוך ממנו בראש, על אף שהיה מבוגר ממנו בכעשר שנים. "פארס, אתה יודע שאני סומך עליך במאה אחוז, אבל אלה הנהלים, ואין ברירה. חוץ מזה" הוסיף, "מחפשים אותי למעלה, המג"ד – שטיפלמן - רוצה לתפוס אותי על משהו ולהעיף אותי לחטיבה... והכל רק בגלל שאני כורדי." מבטו העוין של פארס השתנה בבת אחת: "אתה כורדי? לא ידעתי שכץ זה כורדי?!" כץ חשב במהירות, "לא כל כץ הוא כורדי רק משפחה אחת מסוימת, ובכלל, כץ זה ראשי תיבות כורדי צדיק". ומיד הוסיף "לא קל להיות מיעוט פה בגדוד, מי כמוך מבין את זה בטח." פארס הביט בכץ במבט המערב בתוכו אחוות מיעוטים וחשד. "יאללה פארס שים עליך אפוד ונצא לכבוש את העיר. מחר בערב אני מזמין אותך לשווארמה כורדית בעפולה. "

"אמרתי לך, חתול" פסק פארס, רבע שעה מאוחר יותר, לאחר שבחן בדקדוק רב את האבנים והחול על שביל הטשטוש, הסמוכים לגדר המערכת. "אין כמוך, פארס, אתה מלך. עבדתי עם הרבה גששים, ואתה הטוב מכולם." כץ חיזל"ש את הכוחות והתיישב בג'יפ החפ"ק לצידו של הגשש. "לישון כבר לא נישן היום, בוא נשתה קפה" אמר פארס. "הפעם אני מכין" התנדב כץ, ושם לב לכך שתמיד הוא זה שמכין את הקפה.

פארס התיישב על שביל הטשטוש הצית סיגריה ואמר "אחלה קפה, כורדי אסלי".

משב רוח נעים של לפנות בוקר חלף בין גדר המערכת לתלתלית הסבוכה. היה זה מאותם רגעים נדירים בהם מתנוצץ כוכב של כנות בין לוחמים ותיקים.

"תשמע, בקשר לעניין הכורדי" פתח כץ בלעלוע קל, אך פארס קטע אותו. "אל תמשיך, אני מבין, לא הרבה יודעים, ואתה לא רוצה שזה יעצור לך את הקידום. אל תדאג, ממני זה לא ייצא". "טוב בסדר" גמגם כץ.

"תגיד, איך ידעת כבר בבסיס שזה חתול?"  פארס הביט לעבר כץ במבט שובב "אני לא זיהיתי. אני קבעתי שזה חתול." כץ נראה לחוץ מעט. "מה זאת אומרת?" "בגלל שאתה חבר שלי" לחש פארס, "תשבע לי שלא תגלה לעולם, ואני אספר לך את סודם של הגששים". כץ מיהר להשבע באבות אבותיו הכורדים ופארס פתח: "תראה, האמת היא שאף פעם לא הבנתי, איך הצבא החזק והמתוחכם ביותר במזה"ת קונה את הלוקש הזה. מה נראה לכם, שבאמת אפשר להסתכל על חול ואבנים ולדעת כמה שוקל האדם שדרך שם ולכמה נשים הוא נשוי? זה הכל קשקוש. אם רוצים לדעת בודאות דברים כאלה צריך להזמין בדיקות מעבדה מיוחדות מגרמניה. הגששים לא מזהים כלום. למעשה אנחנו גם לא ממש מסתכלים, אנחנו פשוט מחליטים וקובעים, העניין הוא נחישות. הגששות היא מקצוע עתיק אצל הבדואים. הגששים הראשונים היו מין מכשפים שהיו מקללים או מברכים אנשים לפי טביעות הרגליים שלהם והקללות והברכות היו מתקיימות. עם השנים זה התפתח ונעשה לשימוש מסחרי וצבאי. למשל היום הודיעו שיש נגיעה בגדר ואני קבעתי שזה חתול. גם אם היה שם מחבל הוא מיד היה הופך לחתול. כך אנחנו מאמינים, אתם יכולים להמשיך לחשוב שזה משהו מדוייק ומדעי אבל האמת היא שזה כישוף בדואי עתיק.

כץ היה המום. "יש הרי קורס גששים שנמשך חצי שנה. מה אתם עושים שם?" "שום דבר, שותים קפה שחור ומעשנים, ובכלל רוב הזמן ישנים, לפחות 18 שעות ביממה – זה אגב דבר שלומדים אותו, בהתחלה זה לא קל. מעבר לזה לא לומדים שם כלום.  במילא אף אחד לא יודע להבחין בין עקבות של גמל לאלו של שועל או ארנבת. גם המחבלים יודעים את זה והם לובשים נעליים מעור של גמל."

"רגע, אז בעצם יכול להיות שהיום נכנס מחבל, ולא הצלחת להפוך אותו לחתול? שאל כץ בבעתה? פארס התלבט לרגע אם להעלב, אך החליט להיות גלוי. "אל תהיה ילד כץ, באיזור הזה אין מחבלים. חוץ מזה זה הכל פוליטיקה. הפוליטיקאים משני הצדדים מתאמים ביניהם מתי ייכנסו מחבלים לפי שיקולים של בחירות או משהו כזה, מה שקובע באמת זה כסף ונפט."

"אבל איך נדע אם באמת ייכנסו מחבלים ויעברו את הגדר?" כץ כבר היה מיואש ומבולבל. "מה קרה לך כץ, אם יש מחבלים באמת, מקפיצים את כל הגזרה, המח"ט מגיע, יש בלאגן שלם, מודיעים על זה בקשר, באים עיתונאים אתה שומע על זה ברדיו. מה אתה נולדת אתמול?"

"אבל איך המח"ט יודע שהיתה חדירה?" ניסה כץ נואשות להבקיע דרך בלוגיקה הסבוכה.

"אה זה קל". לגם פארס מהקפה במצמוץ שפתיים, ג'לל – בן דוד שלי הוא הגשש של המח"ט, לא עשו אותו באצבע".

"זעזועים בגדר" צווח מכשיר הקשר בחפ"ק. כץ זינק.

 "שב כץ, זה שועל, בוא נגמור את הקפה."