הלכתי בשדרה הראשית. זיהיתי אותה מרחוק - ליבי החל לפעום בחוזקה. כזה אני, הולך לאט ומסתכל סביב - מסתכל סביב והולך לאט. ראיתי אותה. הדם זרם לראש, השפלתי מבט, והרמתי קלות, השפלתי שוב והסטתי את עיני כלפיה, קשר עין? היינו קרובים אחד לשני אך חלפנו זה על פני זו במהירות של זרים שלא נפגשו מעולם. התרגשתי. רציתי להיפגש בעיניים, אך פחדתי לא העליתי על הדעת לומר משהו. "הייתי אדיש". היא חלפה על פניי, כאילו כלום – אפילו לא מצמצה. כנראה שלא ראתה אותי. אפשר להמשיך ללכת שליו – עוד ניפגש, והיא תסיט מבטה לעברי.