נולד בשדרה דלוחה, בעיר דחוקה, במקום בלי עתיד.
מייד הובהל למיון, הוכרז כמקרה שאבוד, עדיף לוותר בלי להטריד.
אף על פי כן, הוריו דוד ושרה התעקשו על הנשמה מלאכותית,
ויש טוענים ששם, הפך ציון מפג לדמות די מפלצתית.

לאחר מאבק הרואי ותקופת ייסורים נוראית,
ציון החלים מכאביו, נותרה אך צלקת נפשית.
הוא אף החל אז ללכת, להוכיח כי יכול הוא הכל,
במגבלות העזרה שקיבל (ויקבל) מאחיו החזק, הגדול
(שחי לו אי שם, ולא בכדי, רחוק).

ציון החל לימודיו, רצה להיות בגדולים,
אך שכונה אכזרית ובית ספר פראי דחפו לחיים אלימים.
בינקותו "נדחף" עצמו (בלי היסוס) לריב הראשון,
שם נגלה כשרונו המדהים לבחור בצד הנכון.

ההורים כבר חשבו - איזו צרה, גידלנו בריון ללא הכרה,
אך ציון אמר: 'אני מרביץ, משמע ... אני בר-קיימא!'.
האח הגדול איים שיפסיק, שיסיים לימודיו וצרותיו שידחיק,
אך ציון בעל כבוד הגיב בחומרה לכל מי שהעז להציק.

ואז בשנות העשרים, היה ניסיון התנקשות - חרדה לחייו משפחתו,
שכנים מבררים מחירים כדי לקנות את ביתו.
אך ציון במהרה התאושש, בזמן החלמה די מדהים,
מה שהתחיל כביאת המתים - נגמר בששת ימים.

המשפחה נכנסה לאופוריה,
אמרו לה שפוקס כזה יכול לקרות רק בתיאוריה.
וציון שקנה עולמו ועשרות שאלות לשלומו,
נכנס לאוניברסיטה (כמעט יוקרתית) ללא תנאי קבלה.

זה עוד לא הכל - והרי ההמשך:

אחרי מספר שנים וקצת לפני סיום התואר,
נשלחה לציון מעטפת נפץ בדואר.
מעטפה כה כבדה, שהייתה מעוררת חשד גם בך.
אך ציון עם הרבה יוהרה (שגם היום לא ברורה), ובלי חששות,
חשב שוב על תודה, חשב על ברכות.

ואז... פיצוץ וחשש גדול לקבורה.
ציון רצוץ, מרוסק, נמצא זרוק על רצפה.
מאבק ארוך על חייו, מריבה נוראית של הוריו.
אך ציון, למורת רוחם של שכניו, אמר (שוב) אחרון את דבריו.

ציון המשיך בדרכו,
השכנים התייאשו מכוחו.
ועל אף רצונו להפוך לאימפריה,
הוא נשאר בפרופורציות בגודל של טבריה
(ואולי טוב שכך).

לקראת היום...

בין הפיצוץ הגדול להיום התרחשו עוד שני אסונות
(ואולי שלושה... ההיסטוריה תשפוט).
האחד באדיבות ציון גחמות.
והשני באדיבות ציון, האח הגדול ואיך להיות שותף לכל הצרות
(ומי יודע מה עוד טומן העתיד הלא רחוק).

היום...

אין ספק כי ציון חי בפוקס לא קטן,
ויש רבים שיאמרו הבחור מגאלומן.
בסביבתו עדיין חורשים מזימות,
בסביבתו עדיין צצות צרות בצרורות.
אך עם זאת אין להכחיש שקורים (לעתים) דברים גם טובים,
לראייה השדרה הדלוחה בה נולד,
היום היא שדרת רוטשילידים.

לסיום מחשבה אחרונה...

מחשבה על מזוכיסט, מטורף,
שממשיך כל הזמן לבדוק את הסף.
כי ציון כבר בוגר (יחסית), עדיין חי, עובד
ולפעמים גם מצליח,
אפילו אם לפעמים זה נראה, נשמע ומרגיש קצת מסריח.
כי ציון הוא עובדה שקיימת כאן,
על אף היותו מזוכיסט מסוכן.
והוא אינו שוקט על שמריו ונדמה לעתים כבחור די פיקח,
למרות רבותיי, שלפעמים, אחח... אי אפשר לסבול את הריח.

ונראה דה-היום כי ציון ממשיך (וימשיך) לרכב על הסוס,
כי זה ציון הנבחר.
אך בעיקר בגלל הפוקס,
הוא יהיה פה גם מחר ?

הר דוב,
יום העצמאות 2004