ובסמוך להספדים, לדמעות, לאזכרת החיים....
מגיע השקט, שאינו שקט, רק שאין בו דיבורים,
רק קולות בכי נשמעים,
לפעמים גם צעקות ומלמולים המתקשים להיפרד,
קרובים קרובים לכל הנוכחים,
מלווים ציטוטים מסורתיים הנשמעים ברקע...
"עקביא בן מהלאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עומד ליתן דין וחשבון. מאין באת? מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך? למקום עפר, רימה ותולעה. ולפני מי אתה עמוד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא..."
מיד יכסו את האדם שהיה חי ממש לפני רגע בעפר,
"כי מעפר באנו ואל עפר ונשוב.."
כל אחד יניח אבן על האדמה המכסה את מה שהיה קרוי לפני זמן לא רב "אדם",
אם ירגיש בצורך, ילך וישמיע מילות ניחומים יהודיות באזני הקרובים,
וטוב שיעשה כן ולא יסיח נוסחים מיותרים מליבו,
כי יש רגעים שהם מעבר לכל מילים.
"ה´ נתן וה´ לקח,
יהיה שם ה´ מבורך..."
??
ואני תוהה,
היאך יבורך,
אם נתן ולקח..??
