אמא לפני 11 שנה היית חולה, גוססת, אני הייתי סה"כ בת שנתיים.
הייתי זקוקה לך!!
כל יום או אפילו שבועות לא הייתי רואה אותך אפילו לא רגע קט.. לא הבנתי מה קורה?!
אבל מה שכן שנאתי את סבתא, שהייתה באה אלינו כל יום להשגיח אליי ועל אחיותיי. שנאתי אותה כל כך כי ידעתי שסבתא באה... אמא הולכת וגם אבא היה מתלווה אליה. אני הייתי כל כך קטנה, אבל אני זוכרת את זה כל כך טוב .. אמא בלי שיער, רזה, מקיאה, שוכבת במיטה.. כולם חושבים שאני לא זוכרת כלום מהתקופה ההיא בגלל שהייתי רק בת שנתיים! אבל הם טועים ובגדול אני זוכרת הכל, אבל לא ידעתי רק דבר אחד למה אמא הולכת מה בכלל המחלה שבכלל לא ידעתי שזו מחלה..
אמא נלחמה למעני למעני ולמעני אחיותי ואבא שלי שהוא אבא למופת, אבא תומך, אוהב, מפנק, אפילו ברגעים הכי קשים שהיינו זקוקים לו..
אני זוכרת שעידד כל הזמן את אמא, אמר לה תלחמי יש לך בנות שמחכות לך בבית שאוהבות אותך כל כך וזקוקות לך..
אבל בסופו של דבר אמא נלחמה בכל כוחה וסוף סוף נפטרה מהמחלה הקשה.. סרטן.
עברו להם 9 שנים בכיף ובאהבה משפחתית..
אז אמא הרגישה כאבים חזקים בכתף כול הרופאים אמרו לה שריר שנתפס, אמא הלכה לעשות טיפולים שיפסיק הכאב אבל שום דבר לא עבד..
יעצו לה ללכת לרופא טוב טוב.. וכשניגשה אמר לה את הנורא מכול:
"מחלת סרטן"..
אמא הייתה עצובה כי היא צריכה לעבור עוד סדרת טיפולים ארוכה. חצי יום לא להיות ובבית וכו'..
הלכה אמא לבית וסיפרה לאחיותיה להוריה וכו'.. רק לי היא עוד לא אמרה כי הייתי אצל דודתי ואחיותיי ביקשו מאימי לא לספר לה אבל אמא שלי לא אהבה לשקר לי וסיפרה..
הרגשתי עולם נופל עליי אבל נהייתי חזקה והראתי לה את תמיכתי..
אמא עברה טיפולים קשים וארוכים, אפילו בטיפול הראשון כמעט מתה מפני שהייתה אלרגית לחומר שנתנו לה.
אבל החליפו לה את החומר..
אחרי טיפולים ארוכים, קשים וממושכים עברה אמא את הטיפולים.
ויצאה בשלום..
אבל לאמא יש מגבלת ביד, אבל המגבלת הזו לא הופכת אותה לאדם לא אחראי לא אוהב..
אלא ההפך..
*יש לציין שסיפור זה הוא אכן אמיתי..
וכל הרגשות וכל הזכרונות אכן אמיתיים....
