רָצִיתִי לוֹמַר שָׁלוֹם,

אַךְ הַקֹּשִׁי הָיָה עָצוּם.

קָשָׁה הִיא הַפְּרֵדָה וְהַכְּאֵב

וּכְמוֹ כֵּן לִבִּי הַדּוֹאֵב.

אִם סִבְלוֹ שֶׁל אִיּוֹב מָשׁוּל לָאַיָּל,

אֲזַי צָרוֹתֵינוּ דּוֹמוֹת לְחוּט תַּיִל,

צָרוֹת וַהֲדוּקוֹת עַל צַוָּארֵנוּ

וּמִתְהַדְּקוֹת וְהוֹלְכוֹת עַד לַחֲנִיקָתֵנוּ.

אֱלֹהַי הַאִם זוּ הָיְתָה הַכַּוָּנָה,

כִּי אָז הִיא קָשָׁה וּבוֹטָה.

הֲרֵי סוֹף דַּרְכּוֹ שֶׁל כָּל חַי,

הִנּוֹ בְּחֵיקְךָ אֲשֶׁר בְּבֵית כֹּל חַי.