בס"ד
הכאב של כמו רוח
שמנשבת ולא עוזבת.
את מנסה להלחם,
אך הרוח לתוכה סוחפת.
מערבולת של תחושות,
מונעת ממך לראות,
שאפשר היה אחרת.
הכאב שלך הוא שיר,
שיר שלא נגמר.
כל אות מתווספת,
לכאב שנאגר.
כל מילה שנמחקת,
משאירה תמיד צלקת.
הכאב שלך הוא עץ,
עץ ערום,בודד,בשלכת.
אך יום אחד יגיע האביב
ויפריח תקווה בפנים.
