ברצוני לפתוח בכמה מילים או שורות...כל רגעים שיש מצבים לא מובנים
או מבולבלים או מעורפלים, או שאין לי מצב רוח, או דבר מה כלשהו...אני לוקחת את המחברת שלי של השירים ומביטה בה, וזה גורם לי אושר שלפעמים אני אומרת: "באמת אני כתבת בכזאת רמה?" כן כן, אני המומה לפעמים מעצמי
היום דיברתי עם חברתי הטובה, ושדיברתי איתה נתתי לה עצה לגבי אישהו בחור,
ומה אני הייתי אומרת, ומדברת איתו, ויצא לי שיר אני ערכתי את זה אח"כ
אני אשמח עם תיקראו ותביעו את דעתכם בנושא
כל דעה תתקבל בברכה, גם דעה פחות חיובית
למדתי להפיק וללמוד מהכל, גם מהביקורות ששוללות
הם בונות ככה לפי הבנתי
טוב, ועכשיו נפנה מקום לשיר:
מה שאני באמת מרגישה
ושוב חושבת, ובחלון מביטה
יושבת בחדר שסוגר,לא
עובר
לפעמים הדברים הכי פשוטים
נהיים חשובים ומשמעותיים עבורי
ואין טעם לעוד הוחכות כי הן
נהיו מיותרות עזובות
מה שאני באמת מרגישה
ושוב חושבת, ובחלון מביטה
יושבת בחדר שסוגר,לא
עובר
מה שאני חושבת ובעצם
כל הדברים שנכתבו בעצמם
אומרת אותם,ושומרת לעצמי
את כל הרגשות, שהרגשתי
את כל מה שחוויתי, עברתי
את כל הבגרות העצמאות שלי
את כל מה שעושה אותי פשוטה
ומיוחדת
הדברים הקטנים, שמשמחים
עוברים כושלים
נותנים לי כוח, להמשיך להראות
מי אני באמת
מה אני מרגישה כעט
לא ניתן להסתיר
תגובות