לָךְ אֲחוֹתִי כַּלָּה,

לָךְ רַעְיָתִי הַיְּקָרָה.

לָךְ אַהֲבַת נְעוּרַי,

לָךְ הַמְּסַפֶּקֶת אֶת מְזוֹנוֹתַי.

הֵן אַהֲבָתִי לָךְ נָתַתִּי

וְתָמִיד רַק אוֹתָךְ אָהַבְתִּי.

עִמָּךְ לְאֹרֶךְ כֹּל דַּרְכִּי הָיִיתִי,

בַּטּוּב וּבָרֵעַ זֹאת תֵּדְעִי .

אֶת עֲלוּמֵינוּ עָבַרְנוּ מִזְּמַן,

אַךְ אֶת עוֹלָמֵנוּ נִגְמַר בַּזְּמַן.

נִחְיֶה בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה,

עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה.

זִכְרֵי זֹאת לָעַד לְעוֹלָם,

כְּאוֹת וִיקָר מֵעַל לְכֻלָּם.

כָּמְהָה אֵלַיִךְ לִבִּי,

אָנָּא נִצְרִי אֶת אַהֲבָתִי.