בלילה , לאחר שרומי ואנטק נכנסו למיטות , חשב אנטק על אירועי היום. ליבו נצבט שוב ושוב בהיזכרו באכזבה של רומי , שניסה להחזיר לו טובה. אנטק קם בשקט וניגש למיטת אחיו. הוא הביט בפנים השלוות והשקטות , וחייך לעצמו בשקט. " אמא , את רואה את רומי? הוא שליו , הוא מאושר.. על תדאגי אמא. אני שומר עליו. אלוקים שומר עליו." אנטק דיבר ודיבר , והדמעות התגלגלו מעיניו בקצב מהיר.

"אמא.. הוא לא יהפוך לנוצרי! אני מבטיח!" אנטק הביט לחלון הגדול , למעלה , לכוכבים.

"את מביטה עלי , אמא." אמר בשקט. " את רואה אותי ואת רומי.. את רואה שאנחנו כאן.. מאושרים..."

אנטק הפסיק רגע לדבר. קולו היה חנוק מדמעות. " אמא , את רואה שאנחנו לא לבד , נכון? את שם למעלה..את ואבא.. ושיינדי.. ויצחק.. את שומרת עלינו. נכון אמא? נכון?" אנטק נדם , ולאט לאט חזר למיטתו..

שאנטק קם , הוא ראה שמיטתו של רומי ריקה.

אנטק זינק ממיטתו ורץ החוצה לחפש את רומי , שנעלם לו בשעה מוקדמת בבוקר.

תוך כדי ריצה במסדרונות נתקל אנטק במשהו , ונפל על הרצפה. "איי!" שמע אנטק קול רגוז ונעמד על רגליו במהירות, משפשף את רגלו הכואבת. "ילד , אתה לא שם לב להיכן אתה הולך? " הוא שמע קול של ילדה.

אנטק הבט וראה שכמה מטרים ממנו , שרועה על הרצפה ילדה כבת גילו. הילדה קמה במהירות ,סידרה את שמלתה בכעס ונעצה באנטק מבט זועם, הסתובבה והחלה ללכת משם במהירות. "היי! חכי! לא התכוונתי!" קרא אנטק לעברה ומיהר להשיג אותה. " פשוט מיהרתי..מי את?" הוא שאל בסקרנות.

"מריאן , " היא ענתה , "ולאיפה מיהרת כל כך ?" הוסיפה. " אני מחפש את אחי.. ראית אותו במקרה? הוא בן 8... שער חום ועיניים שחורות.." הוא שאל בתקווה.

"כן.. ראיתי מישהו שמתאים לתיאור.. אבל הוא הלך מכאן , עם האחות מריה..למה?"

"מה??"   נדהם רומי. "לאיפה? למה? מתי?" הוא קרא בקול נואש.

"לא יודעת.. " משכה הילדה בכתפה. " רק ראיתי אותם נכנסים למכונית.."

"אוי!" תפס אנטק בראשו. "מה אני עושה עכשיו?" .

"אולי תספר לי מי אתה , מי הוא , ולמה זה מדאיג אותך?" הציעה הילדה.

"בסדר.." הסכים אנטק והתיישב על ספסל שעמד בסמוך.

הוא סיפר למריאן מה הוא עבר בימים האחרונים , והיא ישבה והקשיבה.

" את מבינה? יכול להיות שהיא לקחה אותו למנזר אחר! כדי למנוע ממני למנוע את היפוכו לנוצרי! והרי הבטחתי לאימי שלא אתן לו להפוך לנוצרי , ושאשמור עליו!" הוא קרא בחוסר אונים.

"מה אפשר לעשות?" הזדעזעה מריאן. "אני לא יודע, אבל חייבים להחזיר אותו לכאן!" הוא ענה.

מריאן חשבה לרגע, ואז קפצה ממקומה ואמרה בהתרגשות , "יש לי!, חכה לי שניה!"

ורצה לעבר המסדרונות הארוכים של המנזר. אנטק עקב אחריה בעיניו , וחיכה בהתרגשות לשובה.

מריאן חזרה לאנטק עד מהרה , ובידה שקית שחורה ואטומה.

"מה יש כאן?" שאל אנטק בסקרנות.מריאן פתחה את השקית ושלפה כמה דפים מקופלים.

"זה מה שהבאת?" שאל אנטק בקול מאוכזב. "חכה בסבלנות!" נזפה בו מריאן ופתחה את קיפולי הנייר בהתרגשות. " את זה מצאתי במשרדה של אם המנזר! שמעתי אותה מתכננת העברה של כמה ילדים למנזרים אחרים , ונצרתי את הדבר בליבי , ועכשיו נזכרתי בזה! בוא נראה.. אולי יש כאן את שמו של רומי!" בעודה מדברת פרסה את הניירות על ברכיה ואנטק רכן לקרוא:

יצחק .ר. – מנזר הורדיאן.

שלמה .ה. – מנזר על שם הקדוש ברוכוב.

יגאל .ל. – המנזר הורדיאן.

אהרון .ו. – המנזר על שם הקדוש ברוכוב.

מרדכי .ח. – המנזר על שם הקדוש ברוכוב.

אנטק סיים לקרוא והביט על מריאן באכזבה. "אין כאן את שמו של רומי!"

אמר . מריאן נראתה מהורהרת , ואמרה לאנטק בהשתוממות , " תראה! כל השמות כאן יהודיים! אין אף ילד במנזר עם שם כזה!" אנטק קימט את צימחו וענה בקול איטי, " את חושבת ש.."

 "כן!" קטעה אותו מריאן בהתלהבות, "יכול להיות ששינו את השמות שלנו לשמות נוצריים שנכנסנו למנזר!" אנטק הביט בה בכעס.

" למה את שמחה כל כך? זה סיבך אותנו לגמרי!" . "למה?" לא הבינה מריאן.

" בגלל שאיני יודע מה שמו העברי של רומי! הוא יכול להיות כל אחד!"

"אתה צודק.." אמרה מריאן בעצב..

הם ישבו מהורהרים וניסו לחשוב על דרך ההמשך.

"אנטק , " אמרה מריאן פתאום. " אתה יודע מה שם משפחתך?"

אנטק ניסה להיזכר..

"כן.." הוא אמר לפתע. "חראני.. חוראני... או משהו כזה.."

"מצויין!" קראה מריאן בשמחה וקראה במהירות את השמות שעל הדף.

"שם אחיך הוא מרדכי!"

"מרדכי?" תמה אנטק.

"איך את יודעת?" , " חוראני מתחיל באות "ח"! הילד היחיד ברשימה , ששם משפחתו מתחיל באות ח' , זה מרדכי!" עיניה הירוקות נצצו , וצמותיה האדמוניות פיזזו מצד לצד בהתרגשות.

" אז מה שאת אומרת.. זה שרומי עכשיו בדרך למנזר על שם הקדוש ברוכוב?"

"ככה אני חושבת! חייב להיות!"

אנטק הביט בה רגע ואמר בקול שקט, " אז מה אנחנו עושים עכשיו?"

מריאן גלגלה את עיניה ואמרה , " אוף! זה לא ברור? הולכים מייד למנזר על שם הקדוש ברוכוב , ומוצאים את הילד "מרדכי חוראני"!"

אנטק החל להבין..

"מריאן! זה פשוט גאוני!את פשוט גאונית! מתי נלך לשם?"

"חשבתי שנלך בלילה... ביום ישימו לב עם נעלם!"

"צודקת!" הסכים אנטק.

"טוב.. אז אנטק , נפגש הלילה בחדר התפילות , הוא אף פעם לא נעול , בחצות!"

אנטק הנהן , ומריאן חייכה והסתובבה , והחלה הולכת.

"היי מריאן! חכי רגע!" מריאן הסתובבה שוב ואנטק אמר.

" מעניין איך קוראים לי ולך באמת!"

מריאן חשבה לרגע ואז השיבה, "אני חושבת ששמי הוא מרים.. אימי הייתה קוראת לי "מרימינקה"..."  מריאן מחתה את עיניה שהחלו לדמוע.

" אני לא זוכר... אני לא זוכר כלום מן העבר..." מריאן חייכה ואמרה.

" עם הזמן ישובו הזיכרונות.. בהצלחה.. על תשכח!"

והיא הסתובבה ורצה לעבר מגורי הבנות.

אנטק  ליווה אותה במבטו , ושנעלמה , הוא הסתובב ורצה ללכת.

אך מצא את עצמו מיישיר מבט לעבר האחות קטלינה.

" שלום , אנטק.  אני לא רוצה להפריע לשיחה עם הידידה יפיפה שלך.. אני פשוט רוצה לקחת אותך איתי לחדר אם המנזר!"

אנטק הלך אחריה כצאן המובל לשחיטה , וחיכה ברגליים רועדות לגזר דינו.

                   * * *