- ומה יגידו עלי? יגידו עליך שהיית ילד יפה, עם חיוך שמאיר עולם, ישבחו אותך ויאהבו אותך. - ואמא, אמא תבכה? וגם אבא? הם יבכו, יבכו עד שכבר לא יהיו להם דמעות, עד שהכאב והעצבות ימצאו את מקומם שם הם ישארו. - והם יהיו עצובים... כן, הם יהיו עצובים. וזה מין עצב כזה שאף פעם, לעולם, לא יעזוב אותם. וכל דבר קטן יזכיר להם אותך. והחבר'ה, מה יהיה עם החבר'ה? גם להם יהיה קשה. כל צחוק יהיה שזור בחוט של עצב, והמון משפטים יתחילו "אתה זוכר כשהוא..." והם ימשיכו ויגדלו, ילמדו, יתחתנו, ויתבגרו. ואני? אתה? אתה לנצח תהיה בן 20... רגע! אל תלך... אני לא רוצה!!! אבל המלאך כבר פנה לאחור והתרחק. ואני?! אני פקחתי את עיני וראיתי, ראיתי את הרב שמדבר... את אמא ואבא עם דמעות גדולות שזולגות במורד הלחי... את עידו, יוסי, ארז, תמי ויעל ואת כל החבר'ה עומדים סביב חבוקים בדממה. והבנתי... זה לא היה חלום.