הסלע בסדקיו הפרח בריחו
מניח סודות מפריח סתריו
כדי שלא יראו מעין יומן צמחים
כיצד בנויה עצבות. שלא ימחה.
אם גמרת ויזרום הוא
בדעתך באף סקרן
לדרוש אמת משם ימשיך
וניתוחה לעומקה,לעומקה בשבילי הדם לאן,שרק ניתן
אז יגעת ומוחו ישאב
אז תגלה סודות פרחים
חפור היטב אשרי האדם
והשתאה לעומקם,לפשטותם. אוהב סתרים מטבעם,מיסודם.
*
אוהב אותך, אבל אוהב אותך,אבל
העמקים מכים בי לחזור הציפורים בוהות בי כחלום
לשנות בלהות
אשליות הזיות
ותפילות עטופות
במחשבות שאלות
שזועקות לא סופיות
וטוענות: ושסותרות:
ההרים יש לחבק חזק. הקרקעית נפלה לתהום.
ולמזוג בהם מרבדי ענק. כזה הוא נדרי האחרון.
*
כל חיי ביקשתי דבר ולא ידעתי מהו.
ניסיתי עצבות,
ניסיתי כעס,אך מאן הוא מלהגיע.
לפתע טוב-לב אחז בי.
בילינו ימים,
בילינו לילות,בין גני האידיליה.
כעת טוב-לב פסק לבוא,
ואני עדיין לא טעמתי ממנו לשובע...
*
הבוקר
חשבתי שהכול פה נגמר,
אז חייכתי סתם כך לבינתיים.
ניצוץ של אש
האיר על הדמות במיטה,
היא שכבה שם יונקת סיגריה.
ציפורים שרות להשכים
מבלי להרהר מה היה.
אתמול
חלף ואין בו פתרון
להיום,למחר,גם לפעם.
אני
הרגשתי איך הכול פה נגמר,
חיבקתי מבטים אל השער.
תגובות