לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה, היא הייתה יפה. בסדר מוסר רציתי להראות אותה לחברותא שלי. הוא פשוט שאל "עכשיו באמצע סדר מוסר?!". "חבל היא ממש מקסימה" עניתי. אני מניח שאני מתלהב ממנה כי ראיתי אותה רק היום, אחרי שבוע אני בטח אשכח שהיא קיימת בכלל אבל בכל זאת בלילה בדרך לחדר הלכתי לראות אותה שוב. ולמחרת בבוקר הראיתי אותה לחברותא שלי. "איך מצאת אותה?" - הוא שאל. "הרב וינר הראה לי אותה אתמול בסדר בוקר" . , "כן, היא באמת יפה אבל מחר אני אראה לך אחת יותר גדולה". במשך היום חיפשתי אותה אבל בסוף התייאשתי וחיכיתי עד מחר בבוקר (החברותא שלי למוסר כנראה החליט שללמוד מוסר יותר חשוב מלראות אותה...). למחרת בבוקר באתי לחברותא שלי: "נו אמרת שראית אחת יותר גדולה" - "כן בוא נלך לראות אותה". הוא הראה לי אותה, אולי היא הייתה באמת יותר גדולה (למרות שאני לא בטוח בזה), אבל לא מעניין אותי כמה היא גדולה אלא אם היא יפה, כזו שאתה אומר לעצמך: "יכולתי לחשוב עליה גם אם לא הייתי רואה אותה". אבל אז מצאתי את מה שבאמת חיפשתי: "ועוד משהו מצאתי גם את התשובה שלה!!" ."וואו! נו תראה אותה" ואז הוא הראה לי את התשובה של השאלה על רש"י בדף ה: (זאת שהרב וינר הראה לי שלשום בסדר בוקר).