לכרותת השד / יהונתן לוי משדות החיטה שבת בין ערביים ולא חפצת הבט בי נטולת עֲדָיַיִם ובפי רק אחת לטף שיָרייִם כבעת ידעתני באסיף הגורן ולמה עזבתני בינות עמרים לאסוף רסיסי ליבי? ולמה במר אבּול כי לא ידעת שבעה ? לנציב מלח היית עת נסוגותה לִסְפָרך רגל כאן ורגל באוויר. זכור ברית כרת לדורות, תמיד משכת לשון חדות רק את חזי אהבת עגלגלות.