מוקדש באהבה גדולה, בהערכה ובתודה, לחברי ארגון תהל"ה.
ביום השני האחרון בכל ירח
בהתמדה עיקשת ובמסירות מופלאה
נפגשים לא מעט אנשים כדרך-קבע.
הם צוחקים ובוכים ומתקשים
ומוחים את אותן הדמעות,
בורחים מאיימת הבורות שברחוב
המכה לעיתים גם מתוכם,
שרים שירי תקווה
ומדברים אכזבה.
חלקם שותקים וחלקם מדברים
יש שמצאו ויש המחפשים,
אבל דבר אחד מלכד את כולם:
אהבת אמת בין הורים לילדים.
עם כל הכאב וכל האכזבה
בין שיר לשיר, בין דמעה לדמעה
עולה דמותם של מושאי אהבתם,
והם בדרכם, בזמנם, ביכולתם
יקוצו משנת האבל שנמו
וישובו לחיות כאחד האדם.
