קורא את המכתבים שלך
יש בהם מסר
שאני מפחד להבין
מה שאני צריך להסביר לעצמי
נמלט מעיניי
מכול המילים שאמרנו
נשארנו שקטים
כמו שניים שנתפסו בשעת מעשה
עכשיו אני מבקש לקרוא אותך שוב
לא אהבות גדולות ביקשנו
לא הצגות ענק
לעיתים גם היד לא ידעה
איפה להניח את עצמה
ומרוב מבוכה
שתקנו
קורא את המכתבים
ומצייר אותך כותבת
כמה כאב נעצר
לפני שמשהו בא לקחת אותו ממך
גם אני ברחתי לעיתים
אל מקומות מהם
אי אפשר לראות הכול
קורא מה שכתבת
ומבקש לחזור אל הנקודה
בה ידענו לאבד
את מה שעוד נשאר לנו
בלי רגשות מיותרים
בלי קלות שאי אפשר לפספס
גם אני נבלע בתוכך
במילים שאת כותבת
בצער שאת סופגת
מביט על השעון
חלפו שעות, אולי ימים
יכולתי לנסוע מכאן
יכולתי לקחת איתי את מה שנשאר לי ממך
מעולם לא ידענו לדבר
מעולם לא ידענו לריב
הגוף ביקש את מה שהראש לא הצליח להבין
והנפש כמו עמדה בודדה בתוכנו
במכתבים שלך, אין דם, אין טיפות של יין
אשר משאירות לי עקבות
גם את אהבת לאהוב, עד שזה היה קשה מדי
מה רצינו להיות שלא הצלחנו?
במכתבים שלך, נדמה שמעולם לא הבנו
שאנחנו לא נהיה אחרים מאיתנו
לא ביקשנו הצגות, לא אהבות גדולות
לא לילות שלא נעלמים בבוקר
קורא את המכתבים שלך
ושוב חוזר אל ההתחלה
כמו מבקש תשובה
ממי שמחפשת, ועדיין לא ידענו
איך להשאיר בזמן הנכון
את מה שיום אחד, יניח לנו
היום אני יודע, לא ידענו לרצות את מה שרצינו
במכתבים שלך, נדמה שסופנו היה מוכן
עכשיו זה תורי לחפש אותו
בין המילים, בין המסרים החבויים.
