הכל השתנה כשהרגשתי שאני ה"גרם האחד המכריע".

כמו שאמו של היינה הייתה הגרם האחד המכריע שלו כשבאה אליו בחלומו ועזרה לו לחזור ליהדותו, לגבולות שלו.

כשראיתי שאני באמת מביאה לשינוי, אפילו כשהוא היה מאוד קטן הבנתי שאני רוצה להגשים את עצמי בתנועה.

כשראיתי את השוני בחניכים שלי כשהם נהפכו לקבוצה במחנה הקיץ והבינו שיש מעבר למחשב בחיים, מעבר לטלוויזיה, יש מעבר ללהיות לבד מבעד לאייסיקיו. כשהם התגבשו ועזרו אחד לשני למרות המריבות הקטנות הם התגברו ביחד,התמודדו ביחד והמשיכו להיות קבוצה עוד אחרי המחנה המופלא. זכיתי להרגיש "גרם אחד ומכריע" כשראיתי שאפשר לשנות.

ואולי אני לא אזכה לראות בדור שלי את השינוי המשמעותי אבל לפחות אני אדע שנטלתי חלק במאמץ והטעתי את המאזניים לצד שבו אני מאמינה.