לשוב להיזכר זה לא מרפה , המשחק ההוא ששחקנו , אותם פרצופים שחוזרים והולכים אותן קוביות שהשלכנו , שוב מקומות צמרמורות צמרמורות אותם בניינים שהרסנו , בין אותן הדרכים שהלכנו אין סוף בין אותן השורות שאמרנו ... זה אותו החיוך מקצה לקצה שהיה על פנייך מרוח , ואותן הידיים ידיים קרות שנגעו בי בלאט בין ערביים , כן , אותו החיוך וידיים קרות חושב שאתה מנצח והנה , ופתאום נזרקות קוביות ניצחתי צועקת אלייך ...