נותן לבדידות
לקחת ממני את השמחה
להשאיר לי משהו טוב להאמין
אחר כך אלך להסתובב
לחפש לי אוצרות
הבדידות לא משאירה סימנים
רק פנים עגומות
חריטות ופצעים
בלילה שהכל מחשיך
אין עוד אלוהים להתפלל אליו
רק מסכים שקטים
אני יושב ומחכה
להקשיב לאותות
הבדידות היא כול מה
שאני נלחם עליו
לא יכול
ללכת לישון
מפחד להושיט את היד
לגלות שזה כואב
יש פצע במקום
שאי אפשר לגשת אליו
חוזר הביתה מעיר רקובה
בבית אין שום מפלט לפחדים
הם רק מתרבים
בכל מבט במראה, בכל תנועה מול עצמי
קורע את הבגדים
מבקש להיות חופשי
מכל המסרים
מימים של תלות במחשבותיי
זורק את הכל מהשולחן
אולי משהו יגרום לי להתגבר על בדידותי
אולי סימנים כחולים
יעירו אותי מהתרדמת שלי
נוסע רחוק במחשבותיי
אל מקומות בהם אין מקום לצער
עכשיו גם אני מפחד
שזה לא נכון
מחכה שהדלתות ייפתחו
אולי אני צודק או כבר לא
מקשיב ליריות ברחובות
מקשיב לבטן שלי שכואבת
ואולי זו הבדידות שמחכה לי בפינה
איזה עתיד
יהפוך לעבר
מה חלקי במציאות הזאת?
הפחדים מהבדידות
לקחו ממני את כל השמחה
עכשיו עם פנים עגומות מחפש טיפה של אור
בעיר חרבה
בבית חסר חלונות
לא יכול לבקש דבר
תגובות