חמישה חושים ושבע אהבות / נ.נ
זֶה הַזְּמָן לְהוֹדוֹת עַל חֶטְאִי
אֶת סוֹדִי אֲגַלֶּה בְּפָנַיִּךְ
אֶפְתַּח כָּעֵת צְפוּנוֹת לְבָבִי
לֹא אַסְתִּיר דָּבָר מִעֵינַיִּךְ.

שֶׁבַע אַהֲבוֹת הָיוּ לִי
שֶׁבַע שָׁבוּ אֶת לִבִּי:

רֵיחַ לֶחֶם טָרִי
בְּבֵית הַמַּאֲפֶה
מַגָּע יָד פָּעוֹט
שֶׁנָחָה עַל עָרְפִּי.
גְּלִידָה הַמַּדְבִּיקָה
אֶת לְשׁוֹנִי אֶל חִכִּי
סִלְסוּלֶיהָ שֶׁל שָׂרִית
מְסַחְרְרִים אֶת רֹאשִׁי
חִיוּךְ אֶחָד שֶׁל יָעֵל
שֶׁצּוֹרֵב אֶת עֵינַי.

אַךְ מָה לְכָל אֵלֶּה וּלְקִנְאָתֵךְ?
הֵן אוֹתָךְ אֲנִי אוֹהֵב לֶאֱהוֹב.
                          

ענין של טעם
הַמֶּלְצָרִית הִגִּישָה לִי תַּפְרִיט
מַה שֶׁרָצִיתִי, לֹא נִרְשָׁם בַּתַּפְרִיט.
הִזְמַנְתִּי אֶת מַה שֶׁרָצִיתִי .
קִבַּלְתִּי אֶת מַה שֶׁלֹא רָצִיתִי.
שִׁלַּמְתִּי עֲבוּר מַה שֶׁלֹא אָכַלְתִּי.
רָעֵב נִכְנַסְתִּי וְרָעֵב יָצָאתִי.

קולך ערב
"קוֹל הֲמוֹן כְּקוֹל שַׁדַּ י"
"קוֹל בָּאִשָּׁה עֶרְוָה"
קוֹל שִׁירָתֵךְ עָרֵב
כְּמַרְאֶה שָׁדַיִּךְ
וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֵר שִׁירָה.

מגע ידיך
מַגָּעֵי יָדַיִּךְְ
אֶת גּוּפִי מַרְעִידִים
וְעוֹשִׂים אֶת עוֹרִי
חִדּוּדִים-חִדּוּדִים.
יָדֵךְ נִרְתַעַת
מֵהַצְּמַרְמוֹרֶת שֶׁבִּי
מֵהַלְמוּת הַפְּעִימוֹת
שֶׁמַּשְׁמִיעַ לִבִּי

                                                     
אובדן חושים/ שי דוידס

הקראתי לה מספר.
נמלים שרצו על הדף
נפלו בפיזור על ירכיה
עברו בריצתן על סימני חשופיות
המשרכות דרכן בעליות ובמורדות.
 
לפתע הדליקה את האור.
בעיוורון פתאומי
לא היה לי אלא
לסמוך על מחושיי.

שערת חושים/ שי דוידס
 בשערות חושים
דובקת חתיכה
ומסרבת להרפות
עד לקינוח הבא.

פתחי חישה/ שי דוידס
 
(הוא)
 
שמעתי סיפורייך
ראיתי בגדייך
הרחתי בשמייך
טעמתי בישולייך
 
בשבעה פתחים קיבלתיך!
את קבליני
בפתח אחד.
 
 
 (היא)
 
הקשבתי למשפטיך
קראתי רמזיך
הרחתי מזימותיך
טעמתי מתוכניותיך
 
בשבעה פתחים הכרתיך!
עתה הכר
כף ידי האחת

שופט את החושים/ מנחם דוד

לפעמים אני רואה את החיפוש אחר
המשך למשפט שמתחיל ב
כמו
עושה את הסביבה מוארת
כמו נחיל דבורים שפורץ אל עיר ומתפזר בכל הרחובות.
ואז
הלב שלי גדל וגדל
עד שאני אומר לו די.

קולֶה רעיון חמניה
בודד
פוצח אותו לאלפי רסיסים
מונה שניות-שעה-אבודה
והנה טל מונח ב
ראשי ה
פרחים.

אני האבן השוטה
לא סיימה חוק לימודהּ
אך, פוגעת בליבךְ, כבחוט השערה
בחורה.

פי יוצב על אבן השתיה
אני כרוז צמא בדרך העולה
מוצא באות הכתובה נחמה.

ריח ניחוחך, לצידי בשורה
מפרק לי את המחילות
אפי חבְרה בחובות.
כונס נכסיי
איני יכול להנפיק עוד.