שמעתי מזמן אגדה ישנה
מסופרת כבר מאה שנים
על פיות וכשפים, ונסיכה ישנה
בארמון עם גדר שושנים.
לא תקום, לא תעור, עד חלוף המאה
בינתיים שקועה בתרדמת
ואלפי נסיכים שחשקו בלבה
הותירו גדר מדממת.
סיפרו כי יפה היא, זהֹב שערה
כשׁיריון איש אליו לא חודר,
צח ולבן הוא כשלג - עורה
כפני לכודים בגדר
ובעת יגוועו נסיכים אחרונים
שניסו להחיש קץ קללה
אעלה על סוסי, ועם זר שושנים
אבקש שתהיי לי כלה.
