לפעמים קורה שאנחנו מקדישים את עצמינו לציבור אבל שוכחים את עצמינו. את הקטע הזה כתבתי לנערה שקיבלתי ממנה המון והרגשתי ששנינו שותפים לדרך, אבל שוכחים את עצמינו
אל מול פני הצורך
אנחנו פועלים
אף על פי שהעניין צורך
מאמצים מרובים
למרות שכמעט תמיד
אבא עלינו יקפיד
ואמ אמא רק תערים
עלינו המון קשיים
כי אנו לזכור צריכים
שכל מסע בין אלפי קילומטרים
מתחיל בצעד אחד קטן
להשלמת המטרות במלואן
וזאת אסור לנו לשכוח
אף בעיתות הרוח
ההומה עלינו ועל מעשינו
ומאיימת אפילו להפילנו,
שבו תבוא ההצלחה
גם אם לא ישר בהתחלה
כי תיקון כל העולם כולו
מתחיל בעבודת האדם על עצמו
ולא רק ווירוס הוא דבר שמתפשט
אלא גם דרך האמת
אז מעכשיו בלילות גשומים
כשמביטים החוצה לרחובות השטופים
וניזכרים בכל דרכינו הארוכה
וכם במיקרים שדרכינו לא צלחה
תחשבי על אלו שלהם עזרת
שלעודד וללמד אותם הצלחת
וכך תיזכרי גם חברייך לעד
שאני מהם רק אחד.
שרבים מאיתנו עלייך סומכים
ותמיד כשאת באה אנו שמחים
שבעזרתו בדרכך החדשה
תשרור הצלחה וברכה
כי הגיע תור אנשים אחרים
לקבל משיפעך דברים חדשים
אך אל תישכחי מאיפה באת
ומהי דרכך, ועד לאן הרחקת
ותמיד תזכרי שבין כל האנשים
ישנה אחת, המיוחדת שבמיוחדים
שבלי עזרתך לא תעשה צעד אחד
ובלעדיה לא תעזרי לאף אחד
ובה אסור לך לשכוח להשקיע
והיא גם יכולה את כולם להפתיע
לאותה אחת קוראים נעמה
וכמה מפתיע, גם היא תמניה
את עצמך לעולם אסור לך לשכוח
אסור לך להפסיק ללמוד ולהיתפתח
וברגעי הקושי גם באיזה מקום אחר
תמיד תזכרי שיש לך אי שם חבר
שפנוי לעזור לך בכל רגע ושניה
אז לפנות אליו, אל תחשבי פעם שניה
אל תישכחי שאני ממש כאן
עמי נחמן יגור, חברך הנאמן
תגובות